20-30 dbw הראשונות

היום אני פותח את הבלוג המסריח הזה, אני כנראה הולך לשנוא אותו עד שאני אוהב אותו, כמו כל דבר בעולם פחות הדברים שאני אוהב קודם ושונא אחר כך.

קצת הקדמה, אני עדן והחלטתי לפתוח את הבלוג הזה כי רציתי להוציא עצבים על דברים, וגם כי שלמה ושירה אמרו לי שזה יהיה טוב אולי. אני חייב להגיד שאני אנסה למצוא את המקום לבלוג הזה בעולם בהתחלה, אז יכול להיות שהוא יתחיל בהעתקה של דברים שאנשים אחרים עשו או שלא עשו. בכל מקרה אין עוד אדם כמוני, פרט לכל האנשים, אז כנראה שיהיה כאן משהו שונה, או שלא. 

כמו שאפשר לשים לב, אני לא הכי אוהב להתחייב על דברים ולסגור אותם. לדוגמא, לקח לי כחצי שנה מאז שהעליתי את הרעיון לראשונה מול שלמה על לפתוח בלוג עד שעשיתי את זה, ולקח לי שנה לפני זה עד שהחלטתי להגיד לשלמה על זה. אמרתי לשלמה כי הוא הכי זורם על שטויות מבין החברים שלי, והוא גם אוהב דברים יצירתיים. שמתי לב שאחרי שאני אומר דברים לשלמה קל לי להגיד אותם לאנשים אחרים, כמו לשירה או לכל העולם כמו שקורה עכשיו. כל העולם, חוץ מבר כמובן. בר היא ידידה שלי שגם עובדת איתי באותו מקום, ואיתה אני מריץ את הבדיחות הכי ביקורתיות שלי על אנשים. על אף, ואולי בגלל, שהיא אוהבת מדעי הרוח וספרות אני חושב שהיא שונאת את עולם הבלוגים, ושהיא תייבש לי את התחת לגבי הבלוג.לאחר מכן כל מה שישאר ממנו זה הפוסט הזה (ראה כאן) והפוסט הבא שאולי אני אפרסם כדי לראות אולי אני אוכל לחזור לזה על אף בר. 

כל החברים שלי למדו איתי בביה”ס התיכון, יאס”א למי שאכפת לו, ובו למדנו בפנימייה והיה ממש כיף או לא כיף תלוי בתאריך ובשעה שבה אתה חוקר את האותי. כנראה שיהיה לכם ממש קשה לחקור את האותי אז, כי בדיוק לא כתבתי את הבלוג אז ותצטרכו להשתמש במקורות אחרים שבהם לאף אחד לא אכפת מהפרטים שלכם אכפת מהם. במפתיע, זו ההגדרה של העבודה שלי.

אני לא הולך לכתוב משהו קוהרנטי כאן, אל תתבלבלו, אני גם לא הולך לערוך את זה, אלא אם כן יבוא לי באותו הרגע לעשות את זה. נגיד בפסקה הקודמת רציתי לתאר את החברים שלי, ובעצם תיארתי משהו אחר, שאני לא בטוח שעשיתי אותו טוב במיוחד אז אני לא יודע.

אני חושב שמה שאני רוצה לעשות בבלוג הזה הוא קצת לפרוש את עצמי לאנשים, בצורה שתהיה ארוכה מספיק כדי שהם לא ישנאו אותי בגלל ההיבטים השליליים שבי, שהם רוב ההיבטים שלי אולי. אני אתן דוגמה למה אני מתכוון, לפני חודשיים קראתי מנגה יפנית(=קומיקס יפני) “fruit basket” שנמשכה כ117 פרקים כאשר כל פרק היה 30 עמודים. אני מדגיש את המספר לא כדי להתרברב, אלא כדי להסביר שזה היה ארוך בשבילי, וקצר עבור מנגות אחרות שיכולות להיות הרבה יותר ארוכות. המנגה הייתה מתורגמת לאנגלית, עם תרגום ממש גרוע, העלילה הייתה לא מדהימה בהתחלה, התמונות היו ברזולוציה לא מספיק טובה בשביל לראות הכל ובכללי קראתי אותה בעיקר כדי לנצח בתחרות “מי יותר חנון” נגד שומרון, בה הפסדתי. בכל מקרה קראתי את הכל, כי הצלחתי לראות בכל הקקא השטחי הזה גרעין של רגש, ובעיקר גרעין של משהו שמחבר אותי לצד הרגשי שבי, שאותו אני תמיד שמח למצוא. הגרעין הזה הוא על כך שהסיפור מספר על קבוצה של אנשים, שנמצאת במצב שהם לא יכולים להשתחרר ממנו וממנו הם סובלים כל הזמן, הם לא יכולים לספר עליו לאף אחד כי זה סוד, ומי שמציל אותם מהמצב הזה הוא הבחורה הטובה בת ה15 שלוקחת את תפקיד האמא, ומה שהכי מגניב זה שהמצב נפתר בבת-אחת ללא הכנה מוקדמת. עזבו רגע שהמצב הוא זה שהם הופכים לחיות כשבחורות מחבקות אותם, ושזה לא כל כך מובן איך המשפחה הזאת מתרבה כל כך הרבה זמן, עדיין יש כאן משהו מעניין. יחד עם זה היה לי נחמד לחשוב שאני אדם מקורי שאני קורא את זה, בסוף הסתבר לי שזו הייתה המנגה השנייה הנמכרת ביותר בארה”ב אחרי נארוטו בשלב מסוים. ראה למעלה, “בכל מקרה אין עוד אדם כמוני, פרט לכל האנשים”.

לפי שני בחנים פשוטים שמצאתי באינטרנט, כי אין לי וורד עדיין במחשב, במסמך הזה יש או 5 מילים(מבחן ראשון) או 625 מילים(מבחן שני). זה אומר שיש לי או 6.9 dbw או 28.0 dbw. עכשיו אני אסתכל על הפריביו, אבכה קצת על זה שהכותרת לא מסתדרת לפי מה שרציתי, ואעביר את זה לשלמה ולשירה שיקראו וישנאו את זה, נקווה לבכיף.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s