שני קוראים מאז הפוסט האחרון

בהתחשב בזה שסיפרתי רק לשלמה ולשירה על כתובת האתר, ושירה אמרה שהיא לא תקרא את זה עד שהיא תהיה בבית בשישי, רק שני דברים יכולים לקרות. מישהו באמת הצליח לנפות את הבלוג הזה מגריזליוניי הבלוגים והאתרים שנפתחים כל יום בWordpress, אולי לפי בחירת העיצוב המתוחכמת למדי מבין שלל הthemes הדיפולטיים האפשריים שבהם אתה לא יכול לגעת בלי לשלם כסף, או השפה שכנראה תוריד את הגריזליונים לאחד-שניים כזה. או שהכניסה שעשיתי דרך הטלפון כדי לבדוק איך נראה העיצוב של החרא הזה בטלפון נחשבה. הייתי רוצה להאמין שהדבר הראשון קרה ושלמישהו אכפת ממני, אבל כנראה שמה שקרה זה התרחיש השני. איזה בעסה…

שמתי לב שהאתר הזה ממש לא אוהב את השילוב של עברית שפות אחרות ומספרים, אז תתמודדו. כנראה שאם ארצה להגדיל באמת את קהל הקוראים שלי אצטרך לפרסם אותו ולעבור לאנגלית וחרא כזה, בינתיים שימות העולם.

אז לקחתי היום יום חופש, ונשארתי בבית לישון. היה כיף חיים, אין ספק הכיף הכי כיפי שהיה למישהו בחייו המכויפים(אני לא יודע שיש מילה כזאת). מסתבר שגם קהילת הגיימרים של planetary annihilation  לא אוהבת את יום חמישי בבוקר, אז אפילו את זה לא יכולתי לעשות כל כך. סיימתי לקרוא היום את “לא משנה איך קוראים לזה” הרביעי של משחקי הכס, שכולם אמרו שהוא היה נוראי ומשעמם ועוסק בדמויות הכי משעממות של הסיפור. אני לעומת זאת הרגשתי שהוא כמו כל ספר אחר בסדרה הדי שיטחית הזאת. זה שאני חושב שהיא שטחית, לא מנע ממני ישירות לעבור לספר הבא בתור “למה נראה לכם שצריך שמות שונים לספרים של אותה סדרה”. עכשיו ברצינות, אני בחיים שלי לא הצלחתי לקרוא לספר אחד בסדרה הזאת בשם שלו, למה אכפת לי שקוראים לספר “ריקוד עם עורבים” או משהו שלא אומר כלום על העלילה, כשאפשר לקרוא לו גם “4”, בשביל הפלצנות של ג’ ר’ ר’ מרטין אני אסכים גם ל- IV.

במקור לקחתי את היום חופש הזה כדי ללכת לים, והתקשרתי לאיתי, ואז הוא אמר לי שהים קר עדיין ושאנחנו נפגשים מחר גם ככה אז למה להיפגש גם היום וכאלה. בסוף הוא הסכים, ואני ביטלתי אתמול ב-10. מחר אני נוסע לחוף בית ינאי בשביל לעשות מדורה עם החברים. אני מקווה שהפעם אני אוכל אשכרה לדבר עם אנשים ולא רק להריץ בדיחות מטומטמות כל הזמן. שלא תבינו אותי לא נכון, אני דוכס בלהריץ בדיחות מטומטמות, כמויות הבדיחות המטומטמות שיש לי בקנה הוא מספיק להרבה יותר מלילה שלם בים, אני פשוט מתבאס אחר כך שאני לא מדבר עם ברצינות עם אנשים שלא פגשתי כבר חצי שנה או משהו כזה. הדוכס היה בהשפעת משחקי הכס. אני בטוח אדבר על הסיפור למעלה עם ה”IV”.

בעוד שבועיים בערך יש את תיקון ליל השבועות של יאס”א, שבו אנשים מעבירים הרצאות ומאזינים להם במשך כל הלילה, כל הרצאה היא שעה. אפשר לראות ממש יפה איך ההרצאות הממש טובות מתרכזות סביב השעות 9-12, שלוש השעות הראשונות של הלילה. מ-3 יש את ההרצאות הכי מטומטמות שאפשר להעביר, הן הופכות להיות סופר מסוכנות אם הן לא הרצאות אלא דיון או סבב. מה שמעצבן זה שלא מזהירים אותך מראש שזה יהיה סבב, ואז אתה נתקע שם ולא יודע אם לצאת או לא. לצאת. אם יש משהו שאני שונא בחיים זה הכל וסבבים. אני ארחיב, סבב, או סבב דיונים, הוא שיטת דיון שמקורה ברצון לא ליצור דיון מעמיק ויותר בלתת לאנשים להוציא את מה שאין על לבם אל חלל האוויר. מה שקורה זה שנותנים נושא עליו “דנים” ואז כל אחד בתורו אומר מה הוא חושב על הנושא הזה ואתה לא יכול לדבר בזמן שהוא לא תורך. מה שקורה זה שמגיע התור של אנשים ואין להם מה להוסיף, אבל הם לא יגידו “אין לי מה להגיד” הם פשוט יחזרו על מה שחברם אמר. יופי, בזבזת עוד דקה בזה שאמרת אותו דבר. ואז מישהו אומר משהו מעצבן, או לא נכון  או שאתה סתם רוצה להרחיב עליו, ואתה לא יכול כי התור שלך עבר לפני חצי שעה, וכשהסבב יגמר יגמר זמן הדיון כי הוא נמשך כבר שעה וחצי. דרך אגב, הסיפור של הסירוב להגיד דברים שלא בתורך זה בגלל שהדיון נמשך כל כך הרבה זמן, יבואו אנשים אחרים ויאמרו “זה לא דיון, אולי יש עמוד תווך נוסף בשיטה שאפשר להוריד בשביל לקדם את הדיון” ואני עונה להם שיש, וזה המחשבה המטומטמת שצריך להיות תורות בהם אנשים מדברים. בקיצור תיקון ליל שבועות יכול להיות מסוכן. התחלתי לדבר על תיקון ליל שבועות כי רציתי לפני פסח להעביר הרצאה השנה, ופסח עבר ונשכח וכעת אין לי באמת כוח לבצע את העבודה של להכין הרצאה של שעה. בזמן שהתחבטתי במה לעשות עם התיקון, מורה הפיזיקה הישן שלי דני כתב שהם צריכים מרצים ללילה לבן שהם עורכים למגמת מדעים, חשבתי שזה יהיה תחליף ראוי לתיקון, אם כי לא באותו נושא, אבל בסוף נדחיתי בשל הדמיון הרב של ההרצאה שהצעתי להרצאה אחרת.

אני חייב להגיד שאני ממש מתעצבן מזה שיש רווח כפול בסוף כל פסקה ושבעורך המטומטם הזה אין אפשרות לשנות את זה. אולי הייתי יכול לפתור את הבעיה אם היה לי אופיס על המחשב והייתי מדביק את הטקסט, אבל אין לי. הרווח הכפול הזה באמת מונע מהפסקאות שלי להיות קצרות, הוא פשוט מפחיד אותי מדי בשביל לשים אותו במקום הלא נכון. רווח וחצי, הוא לא מפחיד, הוא נחמד, הוא לא יותר מדי, הוא לא צורם כשהוא נמצא במקום הלא נכון, אבל רווח כפול ממש מסוכן. אני חושב שהרווח בין השורות הוא רווח וחצי, אז אני כבר ממש מבולבל. ועכשיו בחיפושים לפתרון זה העביר אותי לעורך אחר, אני כבר לא מבין, כמו מבראשית.

אז בר עדיין לא יודעת על הבלוג הזה, אבל יאיר אח שלי מהמדור יודע שהוא קיים על אף שלא אמרתי לו את הכתובת. יאיר עשה איתי את אותו קורס במשך ארבעה וחצי חודשים ובגלל זה ניתן לנו הכינוי “אחים”, יחד עם זה מי שהעביר לנו את הקורס הוא ה”אבא” מכאן והלאה אפשר להבין את היכולת ליצירת שושלות ארוכות ומורכבות וזה בדיוק מה שיש על הקיר של המדור, עץ משפחה ארוך שמסביר איפה כל אחד נמצא בשושלת. כרגע יש שתי שושלות מרכזיות, השושלת הטובה והשושלת הפחות טובה. יחד עם זה יש את פוקסי שהוא נותר לבד מכל השושלת, ואם הוא לא ימצא ילדים בקרוב שושלתו תמות. פוקסי הוא חבר טוב שלי מהמדור, אמנם אני שונא אותו כי הוא חתם את נשמתו לשטן, אבל עדיין הוא אדם די טוב. אז אמרתי ליאיר שפתחתי את הבלוג, אבל לא סיפרתי לו את הכתובת. אני כנראה אעשה את זה בפוסט החמישי או משהו כזה. אני גם לא בטוח שיהיה לו מאוד אכפת.

עברנו היום את ה30 dbw, יום טוב אולי.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s