הצגת היחיד של היום.

אני כותב את הבלוג עכשיו, אבל בעצם אני הייתי אמור לכתוב את זה מחר. גם כן, הייתי אמור להיות במצב רוח יותר טוב, אבל החיים הכו בי בפנים, שוב. אבל כמו שאומרים, לפעמים כשהחיים נותנים לך לימונים ואתה לא עוזב אותם, הם לפעמים מחליטים לתת לך גם תפוז אחד. אני אוהב תפוזים. אז אני לא הולך ליסוע למכתש רמון כנראה, אני מקווה, בינתיים מסתמן ככה. הולכים לטחון לי את החיים אבל זה יותר טוב מהמקרה השני, בו הייתי טוחן לעצמי את החיים או משהו כזה. יכול להיות שתהיה תקופה קשה עם חלק מהאנשים שאני עובד איתם, אבל לפחות אני יכול להתנחם בזה שמספר האנשים המקסימלי שהתעצבנו עליי הוא 2 או 3 בערך.

עדכון באסה: כמעט פגשתי את הבחורה שהוזכרה בפוסט הקודם קודם/קודם^3, וכבר היה תאריך, אבל אז היא נהייתה חולה. כנראה שאפילו באמת. אני שאלתי אם זה פסיכוסומטי אבל היא לא ענתה לי, יכול להיות שהיא לא שמעה את השאלה. אולי תהיה הזדמנות נוספת מתישהו. נמשיך לנסות.

ביום שבת הייתי אצל רועי בלומברג וסיפרתי לו דברים שלמדתי בחיים, שזה בעיקר ענייני צבא, והוא אמר לי שאני צריך לספר אותם לביטבול כי הוא כרגיל מחרטט על דברים שהוא לא מבין בהם. הוא אמר לי שעכשיו הוא מחרטט על הצבא האמיתי, דבר שהוא לא ממש מבין בו, או שאני לא מבין בו והוא לא מבין את הצבא שלי. בכל מקרה מישהו לא מבין וצריך להכות אותו על זה. 
אח של רועי התפלא שרועי נפגש איתי אחרי שהוא לא ראה אותי במשך כמה חודשים, ואנחנו מדברים על מתמטיקה. דווקא דיברנו על משהו מעניין: רועי אמר שצריך ללמד את dirac notation כבר בליניארית 2, כי זה ממש אינטואיטיבי לדברים מסוימים ועוזר לתלמידי הפיזיקה להבין את הקשר בין המתמטיקה שהם למדו בליניארית 2 למכניקה קוונטית. אני אמרתי לו שיש דברים בעייתיים עם dirac notation שהמתמטיקאים לא ירצו להראות, ויצטרכו לעבוד מאוד קשה כדי לסדר אותם, ואולי הם לא רוצים לשקיע. כרגיל נגמר הנושא בזה שאין תשובה, ואני מניח שהסיבה שלא עושים את זה היא כי מסורתית לא עושים את זה ואין כוח לשנות את החומר עד כדי כך. אני גם חוטא בזה, הייתי צריך להעביר הרצאה לקורס שיש לנו, ולא היה לי כוח לשנות אותה אז העברתי אותה גרועה כמו שהיא. יאיר לעומת זאת, תיקן את ההרצאה שלו ושכלל אותה. כנראה שיש אנשים עם יותר כוח ואנשים עם פחות. 

 אתמול ראינו צעצוע של סיפור, ומסתבר שזה סיפור די מבאס. אני יודע את זה כי אני נשארתי מבואס ופוקסי התבאס. באותו יום יעף קרא לי ולפוקסי האנשים הכי דכאוניים במדור, ופייר אני נעלבתי, אני לא רוצה לחלוק את התארים שלי עם אנשים אחרים. גם קרה אתמול זה שהלכתי להיפגש עם הקב”ן, שם הוא אמר שאני נראה במצב רוח טוב (אז עוד היה תכנון שאני אפגש עם זאת מלמעלה) ואמרתי לו שזה נורא מבאס אותי. גם אמרתי לו שאני כותב את הבלוג הזה, והוא ביקש ממני להביא חלק מהחומר הכתוב, אני אמרתי לא והסתלקתי משם. בעצם נשארתי עד סיום הפגישה, אבל זה היה רק עשר דקות אחרי שהוא אמר את זה. דיברנו על מלכוד 22, והוא אמר לי שהצבא שלנו שונה מהצבא האמריקאי באיטליה של שנת 44-45, אני כמובן הסכמתי, אבל אני חושב שיש נקודות דמיון מסוימות. יש שם קטע בו מפקד הטייסת שואל את הכומר אם לחוגרים אין את האלים שלהם והכנסיות שלהם, והוא אומר שיש לו הרבה חברים חוגרים, אבל “איך היית מרגיש אם אחותך הייתה מתחתנת עם חוגר?” האמת זה היה נראה לי מוזר, היא בת 26 עוד מעט, רוב החוגרים בני 18-22, אבל אם זה מה שעושה לה טוב…
אצל הקב”ן דיברתי על זה שקשה לי לדבר עם אנשים, כמו שהוזכר כאן בעבר, ואמרתי לו שסיפור הבלוג עוזר לי עם זה, לפי דעתי. 

טוב, אני עייף. לילה בכיף. ועכשיו, למציאת כותרת.

Advertisements

2 thoughts on “הצגת היחיד של היום.

  1. דבר אחד טוב שיוצא מכל זה: בסוף אני אוכל לצטט בעצמי מספיק קטעים ממלכוד 22 ככה שאנשים יחשבו שקראתי אותו ושאני מלומד ומשכיל ומלא תוכן ולא ריק מבפנים.

    מעבר לכך, ייתכן שקשה לך לדבר עם אנשים כי כשאתה עושה את זה הרבה פעמים אתה מגלה את הצדדים השליליים בהם/בעצמך/בחיים.

    וגם: מחר מכינים כדורי שוקולד! ווהו!!!

  2. כמובן שאתה צודק, אפשר אף להגיד שזה טריויאלי, השאלה היא מה גורם למה אני לא רוצה לגלות דברים רעים עליהם/עליי/על החיים.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s