החליפו לי את היוזר אינטרפס!!!

 

אז עד שהרגשתי שאני כמעט מבין את הUI של החרא הזה, מחליפים אותו למשהו שאני לא מבין בכלל. אני עכשיו לא יודע איפה הPREVIEW, ואין לי מושג איך הוא מתמודד עם עברית. שאלה יהיו הצרות שלי…

נתחיל ביום רביעי, ביום רביעי הלכתי לים והיה כיף. לפני זה עשיתי כדורי שוקולד, שזה במילים אחרות יאיר עשה כדורי שוקולד ואני ניסיתי לעזור אבל בעצם הוא מבין יותר ממני. כשאני אומר מבין יותר ממני זה בלשים את כל הדברים בקערה ולערבב, וגם בזה די נכשלנו. משום מה התערובת יצאה ממש נוזלית וכמעט וויתרנו על הרעיון עד שהתאבדנו על זה וזרקנו את כל הביסקוויטים פנימה, ואז זה יצא סבבה. מצד שני לא היה לנו ביסקוויטים לצפות את הכדורי שוקולד, אז נשארו לנו רק הסוכריות הצבעוניות ואחר כך לא נשאר שום דבר. הביקורות יצאו סבבה, אכלתי 20dB. לים הלכנו חברה מהמדור והיה ממש כיף, היה בילוי נחמד עם הפיסטה ועמית וקרק. הפיסטה תעזוב את קבוצת האנשים שנשארים אחרי ארוחת הערב עוד מעט כנראה, אז אני לא יודע מה אני מרגיש לגבי היחס עלות תועלת, כנראה שהוא בסדר.

יום חמישי היה יום עמוס חוויות. הוא התחיל עם הרשמה לתורנות שלא אני אעשה, ונגמר בזה שהלכתי לישון. לפני זה נסעתי באוטובוס, ולפני זה ראיתי סרט עם הגלבר ושלמה ואיתי ועוד. ראינו את “אפס ביחסי אנוש” שאין מילים לתאר אותו פרט לגאוני. אני חושב שהוא מייצג טוב את החוויה של להיות בצבא, הרבה יותר מהרבה סרטים או סדרות אחרים. דבר ראשון, סוף סוף יש ייצוג לגובניקים בתור אנשים לגיטימיים, נכון הגוב שלי והגוב שלה לא בדיוק אותו גוב ולא אותם תנאים, אבל עדיין הוא לא עוסק בקרביים, אני לא בטוח אם יש הרבה סרטים שעושים את זה. דבר שני, להרבה מהחוויות שהוצגו בסרט יכולתי להתחבר, וזה גם לא קורה בהרבה סרטים. אני לא רוצה לעשות ספוילרים למי שלא ראה, אז אני אחכה שאבן הבוחן שלי פוקסי יראה ואני אחזור אל הסרט.

יש עוד אירוע אחד שרציתי לדבר עליו שהיה משמעותי לי ביום חמישי. עליתי על האוטובוס מחיפה לעפולה ולא היה מקום כמעט, אז התיישבתי במושב הלפני אחרון באוטובוס, זה בלי המקום ברגליים, כי הוא היה היחיד שהיו פנויים בו שני המושבים. אני מסתכל על החלון, ואני רואה את הסטיקר של “להב”ה” על המלחמה בהתבוללות.

בדרך כלל כשאומרים מלחמה במדינה הזאת, אז אומרים את זה בהשאלה, כמו “המלחמה בתאונות הדרכים”, אני די בטוח שהחברים האלה מדברים על מוטות ברזל. אז די השמדתי את הסטיקר הזה עם המפתח שהיה עליי, ואני חייב להגיד שאני אולי גאה בעצמי. הבעיה המרכזית שלי עם הסטיקר הזה זה שני דברים, א. הוא בבירור קורא לאלימות נגד ערבים שיוצאים עם יהודיות, אבל יכול להיות שרק אני קורא את זה ככה. זה גם מציג את הבחורה בסיפור הזה בצורה מאוד שטחית, כאילו הערבי הוא זה ששולט במערכת היחסים הזאת ולה אין יכולת להתנגד. כאילו, מה הבעיה הגדולה בלעשות סטיקר על כך שהם מנסים להחזיר בנות יהודיות שיוצאות עם ערבים בתשובה, זה גם מרגיש לי לא נכון אבל זה אחר. ב. אני מרגיש שזה מתחיל בזה וייגמר בי, ואני לא רוצה שיגידו לי מה לעשות בשם הדת, מספיק עושים לי את זה כבר עכשיו. מצד שני, במקום בו ממפתחים סטיקרים בסוף ימפתחו בני אדם, ואני לא רוצה שימפתחו אותי במושב הלפני אחרון של קו 301.

מה שהיה גם מעצבן בנסיעה הזאת זה שמישהי התיישבה במושב שלי, לא מתלונן על זה, קורה לכולם, אבל 20 דקות לפני הירידה מתפנה כל הצד האחורי של האוטובוס, למה שלא תעברי מקום ותתני לי להתפרש? מה עשיתי רע? זה לא שהיה בינינו הסכם לא חתום שנישאר ביחד כל הנסיעה. אני לא אוהב את זה שאנשים לא חולקים את תפיסות הנסיעה באוטובוסים שלי.

היום היה יומולדת 80 לסבתא, מאוד מרגש. נראה לי שאני אסגור כאן.

הבטחתי לפוקסי שאני אכתוב שגם אני חושב שביבי אשם בכל ההסתה הזאת וגם כהנא צדק, אבל אני בכלל מחכה לכניסתו לכנסת של כרמל שאמה הכהן, הח”כ לשעבר האהוב עליי.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s