אני גאה בעצמי

לא מזמן פתרתי סוגיה שהפריעה לי הרבה זמן, וחמש דקות אחרי שפתרתי אותה חשבתי שאנשים טובים יותר היו פותרים את זה יותר מהר, אז אני לא יודע אם אני אמור להיות שמח או מבואס מזה, בכל מקרה לפחות יש לי מה להגיד לביז’ו מחר. עשיתי את זה בסשן של שעה ללא מכנסיים, ועכשיו אפשר באמת יש דוגמה שמראה שלעבוד בלי מכנסיים זה יותר אפקטיבי מלעבוד בלי מכנסיים. לא סתם המסורת נכנסה להגדת הפסח של המדור.

היום הייתה שתיית שחרור של מישהו מהמדור השכן, ולא הלכתי אליה כי אני לא אוהב אותו. נשארתי שעה במדור לבד והיה לי באמת כיף, אני צריך לעשות את זה עוד פעם, או להרוג את כל האנשים במדור לשעה בערך. הם חזרו ואמרו שהיה חופר, אבל עם אוכל, אז אני לא יודע מי הרוויח מזה יותר. בכל מקרה אכלתי גלידה לפני זה אז לא סבלתי.

בראשון לקחתי את העצה של גל ולא עשיתי כלום פחות או יותר כל היום, בהתחלה היה לי קב”ן בבוקר, ואז הלכתי לאכול בחוץ עד 1. חזרתי, לא עשיתי כלום עד 4, אכלתי גלידה, המשכתי לא לעשות כלום והלכתי לפגוש את רועי בלומברג. נפגשנו למשך שעתיים וחצי בת”א, היה מאוד כיף. הלכנו לפארק שרונה, שזה 3 מטר על 3 מטר של דשא עם ספסלים, אבל משהו במרחק בין הספסלים והשיחים שחוצצים ביניהם הופכים את המקום לאזור מעולה למפגשים כאלה, אני ממליץ. רועי קנה לי קולה, ודיברנו על הרבה דברים שלא נחרתו בזיכרוני כל כך. במפתיע, לא דיברנו על מתמטיקה, כן דיברנו על המצב בדרום, על הגולנצ’יקים, ועל הבחירות של 2013. בסוף שלחתי לו לינק לבלוג, אולי יהיה לו אכפת מזה, בכל זאת הוא קורא את הסטטוסים של יואב סימון מרוב שעמום.

אצל הקב”ן היה מעניין, עשיתי לו ספוילרים לפרוזן ולא נראה שהוא התעצבן על זה. בכל מקרה סיפרתי לו את מה שכתבתי כאן, והרחבנו על זה קצת, הוא אופטימי.

ביום שני היה “המפגש השבועי של בר ועדן”, ובו בר אמרה לי שאני מתוסבך באמת, כי אני מדבר עם הקב”ן כל שבוע. בר אמרה לי גם שאני לא אובדני, אבל לא התנגדה לזה שאני בדיכאון, אז לפחות יש לי את זה. אולי יום אחד אני אבין אם אני בדיכאון או לא. אמרתי לה שאיתי ארז מבין אותי, ואז היא אמרה שגם היא וגל מבינים אותי, אבל כששאלתי את גל אם הוא מבין אותי הוא לא הבין. אין כבר למי להאמין בחיים האלה. אולי לאיתי…

כמעט כל האנשים שאני משרת איתם במדור במשך השנה האחרונה הולכים להיות איתי לפחות שנה וחצי נוספות. וזה באמת מדהים איך אני לא מתעייף מרובם. היום הייתה סצנה מזעזעת שגרמה לי להתעייף מהרבה מהם בצורה מדהימה. למישהי הטלפון הציג מסך מוזר שהיה כתוב עליו “Downloading”, ומשם כל העולם נכנס לחרפון שלא הצליח להיעצר. ברגע הזה ממש רציתי מישהו שיבין למה אני חושב שהכל מטומטם, אבל יאיר בטיול והפיסטונה שישבה לידי עדיין לא מכירה את פרצופי ה”למה כולם כאלה מטומטמים?”. בסוף זה לא היה חמאס, וכשניתקו את הסוללה וחיברו הוא חזר לעבוד כרגיל. קיצור, מדהים שאני לא מתעייף מהאנשים במדור יותר ממה שאני מתעייף עכשיו, אולי זה כי אני נהייתי יותר זקן. איתי ארז היה אומר עליי הרבה פעמים בחדר שאני לא מאוד שונה מבנג’מין באטן, ההבדל בינינו זה שבני נהיה צעיר יותר עם השנים ואני ממשיך להיות יותר ויותר זקן. וגם זה שנולדנו בתקופות שונות והוא מצא חברה.

סיימתי את מלכוד 22 שוב פעם, וזה קצת מדהים איך שהאווירה של הסרט נהיית יותר ויותר שחורה וקודרת, עד שהוא בורח. בקטע מדהים של מלכוד 22, דווקא הבריחה היא המעשה הלא אסקפיסטי. אולי גם אני אהיה יום אחד לא אסקפיסט, בינתיים אין שינוי. 

בינתיים אין שינוי זה נושא הבלוג של היום, ועם זה אסיים. לילה טוב.

Advertisements

2 thoughts on “אני גאה בעצמי

  1. בקשר להתחלה – אני חושב שמתוך הגדרה, אנשים טובים יותר היו פותרים את זה מהר יותר. העניין הוא שאין הרבה אנשים טובים יותר, אז אין לך ממה לדאוג; או שבעצם יש לך ממה לדאוג אם אתה דואג ממה שקורה בעולם כשאנשים פחות טובים מקבלים לעשות דברים.
    היה שבוע כיף אני חושב, אפילו שהיו בו רגעי שמחה שמיד אחריהם עקבו רגעי מפח נפש ותסכול.
    אה, וגם אם לפעמים נטען אחרת, אני חושב שאתה אחד מהטובים.

    • מסתבר שיש כפתור Unapprove לתגובות, וכמעט רציתי ללחוץ עליו רק כדי לראות איך תרגיש.
      תודה רבה לך, אני לא בטוח אם היו לי רגעי מפח נפש, אבל אם היו לך אז תגיד.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s