איזה מרגש, קטעים בהם חיילי צה”ל נראים כמו אנשים אמיתיים

אני כל כך מתרגש כשאנשים מתנהגים כמו אנשים, זה ממש מרגש. אני סתם צוחק, חיילים הם לא אנשים. היום אין לי הרבה על מה לכתוב, אז כנראה שאני אכתוב מעט.

יובל הזמין אותנו לבית שלו לאחר שלא ראיתי אותו חצי שנה, וכולנו יודעים מה זה אומר, נגמרה תקופת המבחנים. ישבנו, דיברנו, הזהרנו אותו כמה צבא זה חרא; הוא ניסה לשכנע אותנו למה הצבא שקול בהכל לעבודה רגילה; אני אמרתי לו שיגיד לי את זה אחרי ההגנ”ש הראשון שלו, בר אמרה לו דברים אחרים. שאלתי אותו מה הוא חושב על “המפגש השבועי של יובל ועדן”, לא נראה כאילו הוא אהב את המושג הזה. אכלנו המון, וגם גל הרביץ לי בצורה ימנית, והתיישב עלי בצורה שמאלנית.אני:”גל תקום” גל: “מה, אני יושב כאן כבר 2000 שנה, אפילו כתבתי ספר שמסביר את זה ומזכיר את אלוהים”. בסה”כ היה אחלה. קצת נאבקתי עם עצמי לעזוב את הטלפון כדי להמשיך להתחבר, אבל לא תמיד חשבתי על זה, אז התנתקתי.

$LLLLLLLLLLLLL,][

 הננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננננZCA/

החתולה החליטה לכתוב קצת בעצמה.

מדהים כמה שהחצי שבוע הזה היה משעמם, באמת שום דבר לא קרה בו חוץ ממלחמה. 

וגם חוץ מפעילות חינוך מדורית. אחראי החינוך שלנו החליט שהוא יכול להוריד את הרגל מהגז קצת בנוגע לקורס, ועשה לנו פעילות חינוך מדורית שניסתה להיות על צוק איתן. אז הוא הקריא לנו את הפתיחה של “אם יש גן עדן” שזה קטע שממש שומעים בכל מקום כל הזמן, זה הקטע עם ה”הוא כבר לא יוכל יותר”. לא משנה, מי שרוצה שיחפש בעצמו באינטרנט, יש את זה בטח באתר של דובר צה”ל או משהו. בכל מקרה הוא התחיל עם זה, ואז אמר שהוא חושב שיכול להיות שאנחנו מנותקים והוא רוצה לחבר אותנו למבצע. אחרי 2 התגובות הציניות הראשונות, שתמיד באות במדור ולפעמים גם מכיווני, אני אמרתי שאני לא רוצה לדבר על זה כי המבצע הזה קרוב מדי. מה שבעצם לא רציתי להגיד בפורום ההוא זה שיש לי חברים, בעיקר אבנר, שנמצאים במבצע הזה ואני לא רוצה לחשוב על לקרוא את הקטע המזדיין הזה של “אם יש גן עדן” בכל הקשר שקשור אליהם. במזל, מישהו נכנס באותו הרגע והסיט את הדיון לגמרי מהמסלול שלו, ואחרי שעה של דיבורים על כלום ושום דבר וצחוקים עם מי שישבה לידי, קראנו שיר נוסף, הפעם של יהודה עמיחי וחזרנו לעבוד.
אני חייב להגיד שאני גם אוהב וגם לא אוהב את פעילויות החינוך המדוריות. מצד אחד, זה חינוך ואני בדרך כלל שונא לדבר על דברים בלי פואנטה, ע”ע כאן. מצד שני, זה שעה שלא עושים בה כלום. אפקטיבית זה יכול להגיע גם לשעה וחצי, שזה די מטורף.
במהלך פעילות החינוך עלתה הטענה הכי מוזרה ללמה תמיד תהיה אלימות: השפה  שלך מכילה מילים אלימות (אולי יותר תואם לאמת זה “השפה שלך מכילה בעיקר מילים אלימות”, פוקסי תתקן אם יש בעיה), אתה לא חושב במונחים שלא נמצאים לך בשפה, לכן תמיד תחשוב בצורה אלימה שתוביל לאלימות. אני לא מסכים עם 2 טענות, הראשונה פשוטה, יש גם מילים שהן לא אלימות, ואפילו מבטאות שלום בשפה. הטענה השנייה היא שאתה יכול לחשוב על מונחים שלא נמצאים בשפה שלך, בעיקר על מונחים שהם קומבינציות של מונחים בשפה שלך. תוכלו להגיד שזה גם בשפה שלך, ואז אני חושב שהטענה הראשונה נופלת הרבה יותר מהר. בכל מקרה, שלא יבלבלו לי את הביצים, דקירת אישה ברחוב זה לא מלחמת עולם. צבא ממוכן הוא לרוב גרוע מהתארגנויות רחוב, אולי חוץ מבמקסיקו או משהו. האלימות של הצל וחבריו מדאיגות מבחינה דמוקרטית וגורמות לי לתהות לגבי מה יהיה כאן עוד 10 שנים, הם עדיין לא הפציצו 1000 איש ב-16 יום, ולא אמרתי אם זה מוצדק או לא, רק אמרתי שזה קורה, אל תשלחו עליי את הצל.  יש אנשים שיאמרו שהצבא הממוכן הוא פורקן אלימות של מדינה שלמה, ואז ככה יש פחות אלימות ברחובות, יש גם אנשים שאומרים שהצבא הממוכן הוא תולדה של הישות המדינית שהיא משליטה סדר די טוב בשביל שלא תהיה אלימות ברחוב. לי לא אכפת, הטענה בראש הפסקה מפגרת. הטענה הזאת מצטרפת לעוד שורת טענות שהבן-אדם העלה, שהוא בדרך כלל די הגיוני עד שהוא מגיע לטענות על העתיד והטבע של המין האנושי, ואז אני לא מסכים עם כל מה שהוא אומר.

המטוס האוקראיני לא יוצא לי מהראש בזמן האחרון, ממש מעציב אותי שאני לא שומע על טיפול במצב. ממה שהבנתי לא יודעים מי ירה את הטיל, ולא נעשה חקירה. כל כך עצוב ומפחיד…

נראה לי שאני אלך לישון עכשיו, לילה טוב.

Advertisements

One thought on “איזה מרגש, קטעים בהם חיילי צה”ל נראים כמו אנשים אמיתיים

  1. אני חושב שהטענה מטומטמת ולא קשורה לדיון, ובאה להצביע רק על כמה שהדובר חושב שהוא חכם.
    היא מקבילה לדעתי למצב שבו מישהו, נניח אבי, שואל שאלה רצינית, למשל “האם אי פעם אני אצליח לנצח את המחלה שלי?”, ובני (שהוא דושבאג מוצהר) יענה לו “לא, כי המחלה שלך היא בעצם צביר של חיידקים, ואפילו אם המערכת החיסונית שלך תהרוג את רוב החיידקים, תמיד סטטיסטית ישאר לפחות אחד, או כאלה שהם קצת שונים וישארו לך בגוף לתמיד, וגם לחיידקים האלה בכלל אין עולם מושגים שכולל ‘ניצחון’ או ‘הפסד’ והם מקדשים ערכים שונים משלך והם לא משחקים איתך בכלל וזה’.
    אבל סטיתי מהנושא – כן, הטענה הייתה שתמיד תהיה אלימות בעולם, כי בשפה שלך יש מילים שמציינות אלימות, ואתה חושב בהתאם לשפה שלך, לא חושב שהיה שם קטע של “בעיקר”, אלא קטע של “עד שתגיד לאנשים שאסור להם להגיד “ה'”, “ולדמורט”, “נאצים” וגם “להרוג”, הם פשוט ימשיכו להרוג על זה, ואם תנדה את המילה הזאת אז הם ישכחו מהקונספט.
    וגם לדעתי הדיון בכלל היה על אלימות במובן של מלחמות גדולות וזה, ולאף אחד לא באמת היה אכפת באותו רגע אלימות ברמה אזרחית.
    (ומצטער אם חפרתי לך בתגובות, אז אני אסיים במשהו שתאהב, אפילו שהוא אופטימי -)
    יש אור במקום של פרנקנשטיין,
    יש אור בוער באח,
    יש אור, אור בחשיכה של החיים של כולם.
    (אבל זה קצת מצחיק אם קוראים לך אור ורק המנורה שבתקרה מעל השולחן שלך מפסיקה לעבוד)

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s