אני לא מבין

השבוע רבתי עם הקצין שלי. הסיבה הייתה שנמאס לו שאני בוכה על זה שאני נמצא בצבא. אני לעומתו לא מבין למה כל כך קשה לו להבין שאני סובל בצבא, למה הוא לא יכול לקבל את זה כמו פחות או יותר כל אדם שאני מכיר. אני חושב שאם הוא לא יכול להתמודד עם תלונות של אנשים להיותם בצבא הוא לא צריך להיות קצין בצבא. הוא חשב שאם אני כבר בצבא אז אני צריך לקבל את זה. הוא גם אמר את הטיעון הנפלא “אם אתה רוצה לצאת, תפעל לזה”, שאלתי אותו על המקום איך לעשות את זה, לא נראה כאילו היו לו תשובות. באיזה שהוא שלב הוא התחיל להסביר לי איך הוא מתמודד עם דברים שמעצבנים אותו, בשלב הזה נשבר לי ואמרתי לו “טוב.” עד שהוא עזב אותי. בסוף גם הוא עזב אותי. בכל מקרה, הוא לא יכול להתכחש לעובדה לכך שהצבא הייתה הפעם הראשונה בה חששתי ברצינות מהתאבדות. אני לא יודע מה ההשפעות ארוכות הטווח של זה, אבל כנראה שהן לא יהיו טובות. נשבר הזין מזה…

יש שאומרים ש”אם אתה לא חלק מהפתרון, אתה חלק מהבעיה”, כנראה שהוא חלק מהבעיה. מצד שני, זה אומר שאם אתה לא חלק מהבעיה, אתה חלק מהפתרון, ואז יש מלא דברים שהם חלק מהפתרון ואז אולי הוא לא יתכנס.

אני כנראה אכניס פה את השם הבדוי הראשון, בגלל שהפיסטונה שהוזכרה בפוסטים הקודמים הולכת להופיע מספר פעמים בסיפור הקרוב/ים, והיא לא חשופה לבלוג הזה, והחלטתי לא לכתוב יותר מדי דברים על אנשים אמיתיים שלא יודעים שהדברים נכתבים או שהם לא ממלאים תפקיד “מנהלתי” בחיים שלי. בגלל שאני לא רוצה לתת שום קונוטציה לשם, פתחתי את רשימת השמות הנפוצים בישראל, ולקחתי את הראשון שלא מופיע בחיי באופן משמעותי. וואלה, קיבלתם “נועה”. איזה שם כללי זה נועה.

אז מה שלא הבינו נועה והקצין שלי, זה מה כל כך הפריע לי עכשיו שהתלוננתי כל כך הרבה על הצבא. דרך אגב, אני חייב להגיד שלהגיד פעמיים ביום שאני רוצה להשתחרר מהצבא זה לא כזה ביג דיל בשבילי, אבל משום מה הקצין התעצבן מזה. הסיבה שהתמרמרתי השבוע על הצבא זה כמובן שהתעצבנתי על דברים שקרו לי בחיי הפרטיים, ספציפית בזמן שאני בצבא.
מה שקרה זה שביום א’ היה צפי ללכת לים, כי כבר הייתה הסכמה עקרונית של מישהו עם אוטו ליסוע לים, ואני ונועה תמיד רוצים ללכת לים, זה קטע שלי השנה, ראו פוסטים קודמים. בכל מקרה, התכנון היה ללכת מאוחר לים, סביבות 8, אבל בסביבות ארוחת ערב החלה התארגנות ללכת ל- 1+1 ב- BBB, וגם אני הלכתי בסוף. כשחזרנו באזור 7 לא התנגדתי ללכת לים, אבל היה ברור שאני הייתי קצת עייף, והבחור עם האוטו שגם ככה לא אוהב ללכת יותר מדי לים בטח גם עייף ולא ירצה ללכת. בכל מקרה אני ונועה ניסינו לשכנע אותו במשך חצי שעה, אך אבוי לא הצלחנו. היה לי קצת ברור שזה יקרה, אבל זה לא היה כל כך בעייתי. חזרנו למגורים להחליף לבגדים נורמליים, וכשירדתי לחדר של פוקסי והבחור גיליתי שהם בבגדי ים עם מפתחות של רכב. קיללתי אותם קלות והלכתי משם. עכשיו אני חשבתי שהם הולכים לים בלעדינו, הסיפור הוא הרבה יותר מטומטם. הם חשבו שזה יהיה מצחיק להצטלם בחוף עם עיתון (כדי שיראו תאריך) ולחזור חזרה, בדיחה די מפגרת שלא בוצעה בסוף. אני גיליתי את כל המכלול רק בבוקרו של היום למחרת, וממש התעצבנתי על זה.
נעזוב  שניה את הסיפור האובייקטיבי, ונעבור למה שאני חשבתי על המצב. בגלל שהבחור עם האוטו עוזב את המגורים, פוקסי סיפר כמה פעמים בדיחה על זה שהם ילכו לבד לים, וזה מה שאני חשבתי שקרה. הדבר הרגיש לי כמו בגידה, כי אני נמצא עם שניהם מספיק זמן, ואני חושב ששלושתנו, אני פוקסי והשלישי, מרגישים מספיק בנוח אחד עם השני בשביל שלא נצטרך להסתיר דברים כאלה. הסיפור הזה החזיר אותי שנים אחורה למצב חברתי בו לא ידעתי על מי אני יכול לסמוך ועל מי אני לא יכול לסמוך. במקום ללכת לים ישבתי כל הלילה ההוא עם נועה ודיברנו במדור, יכול להיות שהיא זיהתה שאני עצבני או משהו. היא גם הייתה עצבנית עליהם, כנראה שפחות ממני. 
אז נעשה סיכום, מהבדיחה המפגרת הזאת של פוקסי, אני הרגשתי נבגד, התמרמרתי על הצבא ורבתי עם הקצין שלי בשל זה. אפשר להגיד שעשיתי בפוסט הזה משהו שמזכיר, להבדיל אלף אלפי הבדלות, את הסרט פסיכו בצורת הכתיבה הלא כרונולוגית שלו.

חוץ מזה, האוניברסיטה הפתוחה מערימה עלי קשיים להירשם, וגם מערימה עליי קשיים בנוגע לאיזה קורסים אני יכול להירשם אליהם. הרי ברור של”מישוואות דיפרנציאליות 1″ צריך חשבון אינפיטיסימלי 2. בעצם הבעיה שלי בקטע האוניברסיטאי פתוחתי זה שלא לקחתי בסמסטר ב’ חשבון דיפרנציאלי 2, ולקחתי במקום ליניארית 2 שיכלתי לקחת בסמסטר קיץ. עכשיו בסמסטר קיץ אני לא עושה כלום, ואולי גם בסמסטר הבא אני אעשה רק חשבון דיפרנציאלי 2. מסתבר שלהכל צריך חשבון דיפרנציאלי 2. מחר אני אדבר עם יועץ ואנסה לבדוק איך אני יכול להיכנס למבנים אלגבריים, אני מקווה מאוד שאצליח. דרישת קדם למבנים אלגבריים זה “בגרות מתמטית שנקנית עם 24 נ”ז”. זין עליכם! מי אתם שתאמרו אם אני מספיק בוגר או לא מספיק בוגר בשביל לקחת את הקורס הזה?! כאלה פטרנליסטים מטומטמים. באוניברסיטה רגילה כנראה היית יכולה להגיע לדיקן, לספר לו את הסיפור, והוא היה אומר לך “הא, אתה משלים בסמסטר הזה ל24 נ”ז, אז אני ארשה לך להירשם” והיה מכניס אותי. בגלל שזו אוניברסיטה של חוגרים ופושעים, ובגלל שאין קמפוס או דיקנים שאפשר ללכת אליהם, הכל הרבה יותר קשה. 

כעת יותר מתמיד ברורה כותרת המשנה של בלוג זה. לילה טוב לכולם, אני הולך לישון.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s