ראש במכשירים

אני כותב עכשיו כי אני רוצה, פחות או יותר, זה קצת מראה אותי כילדה אמוציונאלית קטנה, אבל לא ממש אכפת לי. אני כותב עכשיו גם כי אני חושב שעצבנתי הרבה אנשים אתמול והיום, ואני רוצה להסביר את עצמי, לפני שיגידו שאני מניאק מתנשא ששונא אנשים סתם, לפחות תגידו שאני מניאק מתנשא ששונא אנשים מסיבה כלשהי.

טוב, אז יום רביעי לא היה כזה  מעניין, עבדתי עד ארבע ואז חזרתי הביתה כי לקחתי חופש בחמישי. לקחתי אותו כי רציתי להיות לילה בבית לפני שאני עולה למפגש אצל שירה, וגם ככה הסתדר לי לקחת שיעור נהיגה. המורה שלי אמר לי שהיה יותר טוב, אבל צריך להיות הרבה יותר טוב, אבל לפחות תיקנתי את מה שהוא אמר לי בשיעור הקודם, הפעם אני מסיים את זה בחודשיים.

ביום רביעי גם ניסינו לארגן חבילה למי שהלך למצפה רמון במקומי. אני עדיין מרגיש אשם לגבי זה, אז נועה הציעה לי שנכין לו חבילת צוקולוקים. כנראה שהיא הציעה את זה בשביל שהוא יהיה פחות עצוב. אז ביום שלישי קנינו דברים, וביום רביעי הבאתי ארגז, אבל אין לנו כתובת או איך להביא את זה עדיין. יאיר אומר שגם אם נמצא כתובת, רוב הסיכויים שאף אחד לא מוציא דואר משם, על אחת כמה וכמה חבילות. בינתיים אני לא רואה פתרון נראה לעין.

ביום חמישי אחרי שיעור הנהיגה נסעתי לטבריה ומשם לקבוצת כנרת, בשביל מפגש המוני ששירה ארגנה בגלל שיש לה שם דירה של הצבא והיא עוד מעט עוזבת אותה. במפגש היו 13 איש, שזה מספר שהוא די רחוק מהקומפורט זון שלי, שיושב בערך בין 1 ל-6. אז ידעתי שאני הולך להיות ממש רחוק מאותו אזור נוח, אבל באתי כי ראיתי שזה ממש חשוב לשירה שאני אבוא, וגם הייתה את הברית הטרילאטרלית שהחליטה שאני לא בא למפגשים, וזה ממש יגרום להם לנצח. חשבתי שאני אוכל לפרק חלקים מהקבוצה לעיתים בשביל לדבר ביחידות עם אנשים, או לפחות במספר שיותר מתאים לי, וזה מה שניסיתי לעשות בערך, כשהצלחתי היה כיף. 
ואולי לא נהנתי לא רק בגלל מספר האנשים שהגיעו, זה גם ההרכב שלהם. ונכון, לא כל קבוצה צריכה לכלול רק את האנשים שאני אוהב, אבל מה לעשות שיש אנשים שאני ממש לא יכול לשמוע? לדוגמה, עשרים דקות אחרי שהגעתי לבית של שירה, הגיעו עוד שני אנשים, אחד שאני אוהב ואחד שממש אני לא יכול לסבול. ובאמת הרגשתי חנוק סיטואציה הזאת, היינו סך הכל חמישה אנשים, אז לא הייתי ממש יכול ליצור שיחה פנימית עם מישהו, אבל השיחה הכללית הייתה רק האדם שאני לא יכול לסבול, וזה היה ממש מתסכל.

אז במה בדיוק לא נהנתי? דבר ראשון אני נבלע בתוך קבוצות גדולות, ואני די שונא את זה. אני ממש לא מרגיש בנוח להגיד דברים בפורום גדול כל כך, אז אני עובר לבדיחות מפגרות, שאין לי בעיה לספר אותם, אבל אני תמיד מרגיש כאילו זה בזבוז זמן. דבר שני, אני עוד יותר לא מרגיש בנוח להגיד דברים ליד אנשים שאני לא מרגיש בנוח איתם. אז בסופו של דבר, לא נהנתי כי לא הייתי במפגש הזה בעצמי אלא בפסאדה כלשהי, וזה תמיד קורה לי במפגשים גדולים. יש הרבה אנשים שזה לא מפריע להם לבזבז את הזמן בבילוי סתמי כזה, אבל אני ממש מרגיש מרומה, ואני לא מרגיש שאני ממש מחזק קשרים עם אנשים כשאני מגיע לדברים האלה. 

יחד עם זה, כן היו נקודות רבות של אור במפגש הזה. רובם היו כאשר כן הצלחתי לנתק אנשים מהקבוצה המרכזית ולדבר איתם אחד על אחד, או לפחות בקבוצה קטנה. הצלחתי לדבר עם אבנר הרבה, ועם איתי ושלמה לא מעט, וגם עם שירה ניסיתי לדבר אבל היא הייתה קצת עסוקה בלארגן את העניינים.

בסופו של דבר, הרגשתי שאני בא בשביל לעשות טוב, כי אנשים רצו שאני אבוא, וגם דיברו איתי הרבה על לבוא למפגשים כאלה, אבל במקום זה אני עשיתי רק רע. לא נהניתי בעצמי, ולא נראה שגרמתי הנאה לאנשים אחרים, או אפילו מנעתי מהם הנאה. כנראה שהפתרון האמיתי הוא להתנתק מהקבוצה הגדולה שמארגנת אירועים וליצור אירועים קטנים יותר. זה יותר קשה לכולם, אבל אני חושב שלהישאר בקבוצה הזאת זה פתרון קל שלא באמת עובד, יש בה פשוט יותר מדי אנשים שאני לא מרגיש נוח איתם, וזה לא פורמט שגורם לי להרגיש בנוח. 

–ספוילר כוכבים של שלומי–

עכשיו ראיתי הכוכבים של שלומי, שזה סרט ישראלי על בחור בן 16-17 שכל היום מטפל בסבא החולה שלו ובריבים של כל המשפחה שלו, עד שהוא מבין שהדבר היחיד שיעשה לו טוב זה להתנתק מהם, ולהפסיק לנסות שיהיה להם כל הזמן בסדר. זה מזכיר קצת את “כמה טוב להיות פרח קיר” בקטע מסוים. בכל מקרה, קטונתי מלהיות מישהו שמטפל בבעיות של כולם, בעיקר כי אני מרגיש רוב הזמן שאני לא מספיק אכפתי לאנשים אחרים, אבל אני מרגיש שבקטע אחד אני רוצה לנהוג כמו שלומי. הוא מצא את הכיוון שהוא רוצה ללכת בו, והוא הולך בו דוך,

–ספוילר כוכבים של שלומי–

אני עכשיו מצאתי את הכיוון שלי בנוגע למפגשים גדולים, ולא תשכנעו אותי להגיע לעוד דברים כאלה. אולי חוץ מלג בעומר.

אני מרגיש קצת חרא לגבי מה שכתבתי, אבל זה מה שאני מרגיש לגבי העניין הזה, ואם אני לא אפרסם את זה אני אחטא למטרת הבלוג הזה בצורה מסוכנת מדי. אני מקווה שאני לפחות לא יוצא מתנשא, מניאק אני כנראה כן.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s