היום כתבתי במהרה

אני חושב שהיום אני אכתוב ממש קצת, כי אני ממש רוצה ללכת לישון אבל בו”ז אני מרגיש רע אם אני לא כותב כלום אז אני מעדיף לכתוב במקום להרגיש רע. שימו לב למיעוט הפסיקים, הם פשוט ממש רחוקים מהשורה המרכזית של המקלדת. מסתבר שאני לא כותב בצורה הרגילה במקלדת, כי בזמן שאני כותב את זה אני שוכב במיטה, אז אני לא באמת יכול לשים את הידיים שלי על השורה המרכזית, אז אני בטח כותב יותר לאט, אבל אין לי מה לעשות עם זה כל כך.

ביום ראשון פגשתי את ניר, דיברתי על המשפחה של אבא שלי שוב פעם, דיברנו על המשפחה שלי, דיברנו על עוד אנשים, לא היה כזה מחדש. גם תרמתי דם באותו יום, שמסתבר שיכול ממש לעייף אותך, פאקינג לא יכלתי לעשות כלום אחרי זה. וזה לא היה ה”אני לא יכול לעשות כלום כי זה יום ראשון”, זה פשוט היו אותם סימפטומים. אפילו בדיוק אותם סימפטומים. גם ראיתי את מי שהייתה לפני בתרומת דם מתעלפת אחרי התרומת דם, זה קצת טראומתי. מסתבר, ואת זה לא זכרתי, שבכניסה לתרומה מסבירים לך למה זה משמעותי שהתרומה תיעשה בהתנדבות. הם מתרצים את זה כ”מתנדבים לא מרוויחים מתרומת הדם, ולכן הם לא ישקרו” אבל הם כנראה לא מכירים אנשים מהמרכז, כי הם יכולים לשקר בשביל התרומה הזאת, אני מעריך כדי שהם יוכלו להגיד שהם תרמו דם. הם בטוח ישקרו פחות מאשר אם היו משלמים על זה כסף, כי בטוח במקרה כזה  רוב תורמי הדם היו מסוממים, ומתרימי הדם היו מקבלים עמלות בשביל להתרים להם.
נראה לי שלסיכום, ראיתי את תרומת הדם הזאת כעוד דרך להתחפשן, אבל זה באמת פגע לי בכל היום. אני אחשוב אם לעשות את זה עוד פעם.

 בסוף היום הלכתי לישון ואז הלכתי לדבר עם נועה, אני חושב שמצאתי שאלה חדשה לשאול אותכם, אבל בגלל שאתם גם ככה לא תענו לי אם אני אשאל את זה כאן אני אשאל באופן אישי.

ביום ראשון גם היה לי “תדריך” לתורנות שהייתה לי יום לאחר מכן, ובתדריך הזה העמסנו תרמוקאנים מלאים קרח למשאית. בתורנות שהייתה יום לאחר מכן היינו צריכים לפרוק את התרמוקאנים וגם את השולחנות שלא אני העמסתי, ולטפל בכל הכנס הזה שהיה שם. על אף שהכנס היה מכוון גם אליי, לא אישרו לי להכנס, והייתי צריך לחכות מלא זמן בחוץ. אחד הדברים שיותר עצבנו אותי בתורנות הזאת, זה שלא היה לי כח להתחיל לחשוב יותר ממה שפיקדו עליי, ובאיזה שהוא שלב הייתי מספיק עייף בשביל לא לחשוב בכלל, ואז מחוסר זהירות הפלתי תרמוקאנים מהעגלה שלהם (לא לגמרי אשמתי) , ולא שטפתי את כל השירותים לבד כמו שפיקדו עליי כי באו עובדי קבלן וחשבתי שהם ישטפו וכל מיני כאלה. אבל מה שעיצבן אותי יותר זה שהאנשים האחרים בתורנות ניסו לקמבץ את כל הסיפור הזה, וממש התעצבנו שלא היה לי כוח לחשוב מחוץ לקופסה. הם הפכו להיות דושבאגים די מהר בתהליך, וזה היה מעצבן. באמצע היום חשבתי לשלוח לאחד מהם מייל תודה על כך שהוא עזר לי ללמוד איך משנעים תרמוקאנים ומה עושים עם שקיות זבל, אבל הוא כבר עבר את השלב בו זה מצחיק, ולא רציתי לצחוק. סיימתי את התורנות ב3 וחצי והלכתי לישון עד ארוחת ערב.
אחרי ארוחת ערב הלכתי לפגוש את יעל, אבל בשל אי הבנה בגלל התורנות המעצבנת מלמעלה, היא לא ידעה שאני מגיע, ואז חיכיתי שם חצי שעה עד שהתייאשתי, ובדרך חזרה היא התקשרה להודיע על זה שהיא לא ידעה שאני מגיע. יש אנשים שאי אפשר לסמוך עליהם, לפעמים האנשים האלה הם אתה.

היום היה יום עבודה רגיל חוץ משתיית שחרור למישהו, ואחר כך כל המדור שלי יצא להתנדבות לאריזת מזון לראש השנה. Tough Luck, היה לי שיעור נהיגה באותו היום, לא יכלתי להגיע. טוב, האמת היא שלא רציתי להגיע, כי אם הייתי מגיע זה היה מרגיש לי בדיוק כמו עוד מטלה שאני הולך אליה רק בגלל צה”ל. ונכון, צה”ל לא יזם את זה, אלא מישהי מהמדור, אבל זה לא שיש לי קשר איתה, אז כן יהיה כאן יסוד של צה”ל טוחן אותי בעוד מטלה אחרי שהוא עשה את זה כבר אתמול, וגם כל הזמן. בעיקר כל הזמן, כי החלטתי את זה לפני כמה ימים, ולא הרגשתי שהמטלה האחרונה תהיה כל כך מעצבנת. אולי יש אנשים ששואבים הנאה מלעשות דברים כאלה, או מרגישים שהם באמת תורמים משהו בזה שהם אורזים מזון, אני שמח בשבילם, אני לא מרגיש את זה, ולכן הייתי באמת מתעצבן אם הייתי בא. יאיר צחק עלי שאני מתנהג אל השיעורי נהיגה האלה כגזרת גורל, והוא צודק, אני באמת משתמש בהם ככה, אבל אני חושב שאני חייב לעשות את זה בשביל לסיים עם זה כבר. אני גם מתייחס אל כתיבת הבלוג הזה בהרבה מקרים כמו גזרת גורל, כמו שאפשר לראות למעלה.

היה שיעור נהיגה סבבה, גיליתי דברים מעניינים על מערכת המסך האחורי של האוטובוס שנסעתי בו. כמו שהרבה יודעים, עכשיו יש מסכי LED על רוח האוטובוסים, על מנת להתריע היכן אנחנו במסלול. על האוטובוס הזה היה מערכת גם על מסך אמיתי שהיה מאחורי הדלת האחורית, אבל היא הייתה שונה מהמערכת הקדמית. אני יודע שהיא הייתה שונה, כי הקו היה הפוך. במקום 52 מעפולה קיבלתי מידע על 52 לעפולה, וזה גרם לי לגלות פרטים על המערכת עצמה. דבר אחד, זה שהיא חולקת מידע עם המערכת הקדמית, כי ברגע שהמערכת הקדמית הודיע על תחנה גם זו הודיעה על תחנה, רק על התחנה ההפוכה במסלול. המידע שהיא מקבלת זה שהיא מגיעה לתחנה ולא על איזו תחנה זאת. יש קטע שהיא מראה גם את התחנות הבאות במסלול, וכמה זמן לוקח להגיע אליהם. בגלל שלקח כל כך הרבה זמן להגיע לתחנה, כל התחנות היו במרחק של דקת נסיעה אחת, כנראה שזה המינימום, וכנראה לא נעשה עיבוד מתוחכם לגבי “התעכבתי לקראת התחנה הזאת, בוא נעכב את התחנות אחריה”. היה גם שלב בו התחנה הבאה לא הייתה הקרובה ביותר, וזה היה ממש מפגר.

עתה, אחרי שהקצין שלי אמר לי לראות Into the wild, אני הולך להירדם בפעם השלישית בInto the wild, אולי ביום אחר אני אוכל אשכרה להשלים את הצפייה בזה. הסאונדטראק אחלה בכל מקרה.

Advertisements

One thought on “היום כתבתי במהרה

  1. וואי, יצא לך ממש כמו בשתיית השחרור- הבטחת קצר ויצא ארוך. ממש הכל זה רמזים מטרימים ומוטיבים חבויים ואמצעי ספרותי נוסף אצלך בבלוג הזה.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s