שיעמם לי, אז באתי

שיעמם לי, אז באתי. לא כתבתי ביום שלישי כי הייתה לי תורנות ביום רביעי בבוקר, אז לא הגעתי הביתה ביום שלישי. היו אנשים שהמליצו לי לחזור הביתה בשני, כי היום נגמר מוקדם ולא היה לי סיבה להישאר, אבל לא היה לי כח לחשוב על זה באמת, וכל החשיבה הזאת גרמה לי ללכת לישון עד ארוחת ערב. חוץ מזה, אני מאמין גדול מאוד בהתחייבות למשימות שאתה עושה, ולכן אם אמרתי שאני אכתוב בימי שלישי ושבת, אז אני אכתוב בימי שלישי ושבת, אלא אם כן אין לי מה לכתוב או שאני חולה או שלא בא לי, אבל ממש מעט לא בא לי, וימי שני לא כלולים בעסקה הזאת.
מצד שני, האמונה הגדולה שלי בהתחייבות למשימות שלקחת על עצמך מונעות ממני לעשות דברים שאני לא רוצה לקחת על עצמי. לדוגמה, אני לא אוהב להתחיל לראות סדרות טלוויזיה, כי אני רואה בהן כבר את ההתחייבות של כל העונות הבאות שלהן. פעם רציתי לראות את משחקי הכס ואת שוברים שורות, אבל אני לא רוצה כי אני רואה בעתיד של זה 60 שעות שהולכות על לראות את הסדרה הזאת. מצד שני, אני לא פייר עם עצמי, כי רוב הפעמים שניסיתי לראות סדרות כאלה לא התחברתי. כנראה שאני בסופו של דבר מחליט על לא לעשות דברים אם אני לא יכול לעשות אותם מושלם, אבל הדוגמה הזאת לא הייתה הכי טובה בעולם. אולי הדוגמה של שיעורי הנהיגה הייתה יותר טובה, מצד שני חזרתי לזה בסוף אז מה אני יכול להגיד. אולי אני אחזור לנקודה הזאת בהמשך.

ביום ראשון לא עשיתי כל כך כלום, חייתי את חיי כמו כל יום אחר. הייתי באזכרה, קצת בכיתי, זו הייתה אזכרה לידיד טוב של נועה, והיא רצתה שכל המדור יגיע. היה בעיקר מצחיק באירוע הזה, יותר בכיתי מצחוק, מכל דבר אחר. אל תדאגו, אף אחד חשוב לא באמת מת, היא לא ידעה עליו חודשים אחר כך. זה טוב שאנשים במדור עושים דברים כאלה, ככה לפחות אפשר לצחוק קצת בין שבועות של תסכול מרמור.

ביום שני היה יום ספורט, אין ספק שמהמזיעים ביותר בחיי. היינו בבריכה עירונית, כל היום ישבתי על כסא חוף בדשא. אחרי שעתיים של זה נכנסתי למים לחצי שעה וחזרתי לדשא. אכלתי קצת, נכנסו לגקוזי, חזרתי לדשא. הרבה הרבה דשא. כמעט השתכנעתי לעשות זומבה, אבל אז אף אחד לא ניסה לשכנע אותי וגם לא הייתי עושה את זה כי זו פעילות אירובית די מאומצת. יאיר לא היה ביום הספורט, זה היה קצת מבאס.

ביום שלישי התבטל הדבר שהייתי צריך להיות אצלו, אז חזרתי די מהר לבסיס, בסביבות הצהריים ככה. אז היה ישב”ם והענקת דרגה לאחד הקצינים במדור, אז יום עבודה לא היה שם ממש. עשינו עליו ערמה די גדולה, זה היה נחמד, למרות שהוא התעצבן עלינו שעשינו את זה מול המשפחה שלו ולכלכנו לו את המדים החדשים.

סיימנו את כל הסיפור אולי שעה לפני ארוחת הערב, אז עשינו כאילו אנחנו עובדים, וחיכינו לארוחה, שהגיעה בסופו של דבר. אכלנו כמה שיכולנו אחרי שאכלנו מלא בשתיית הדרגה, והלכתי לפגוש את יעל. שמחתי לפגוש אותה על אף שזה היה רק למשך שעה וחצי בערך, דיברנו קצת, צחקנו קצת. אני סיפרתי לה מה קורה לי בחיים, למרות שלא סיפרתי לה על הבלוג, והיא סיפרה לי מה קורה אצלה. דיברתי איתה גם קצת על עבודה, למרות שממש לא רציתי כי גם ככה לא היה לי זמן. אולי אני אוהב לדבר על העבודה שלי כי לפחות אני יודע איך להסביר עליה, והיא לא משתנה, בניגוד לחיים בכללי שלי, שאני לא יודע תמיד למצוא את המילים כדי לתאר את זה, ואני גם לא תמיד יודע מה הספאן המתאים שגם יעניין אנשים ואולי גם לא יחשוף ממני יותר מדי, אבל אני לא יודע לגבי זה. חזרתי לבסיס, הוא היה ריק, נכנסתי למדור, הוא היה ריק, פתחתי את המחשב, הוא גם היה ריק מתוכן. קיצור הכל לא היה מעניין, אז שיחקתי קצת בפריסל ובקוביה הונגרית עד שנמאס לי, גם קצת עבדתי כדי להפיג את השיעמום, אבל ממש קצת. גם דיברתי עם נועה תוך כדי לוואטספ, למרות שלא קיימים טלפונים במדור. גם ביאסתי מישהו ממדור אחר, הוא הציע לי לראות משהו בטלוויזיה אצלו ולי לא היה כח. אני חושב שביאסתי אותו כי אני קצת מתנשא עליו בלי שום סיבה באמת, אבל גם הייתי עייף. הלכתי לישון ב10 בערך.

יום רביעי בבוקר הגיע, ואיתו הקימה המוקדמת בבוקר לתורנות ליווי הקבלנים. בעיקר בתורנות הזאת, המפתח הוא לאחר כמה שאפשר, כי האחראים אף פעם לא מגיעים בזמן, וגם ככה אין להם כח לעשות משהו אם תגיע מאוחר, והסיבה האולטימטיבית זה שהקבלנים המעצבנים מגיעים מוקדם בבוקר, ואף אחד לא רוצה לקבל אותם. ספציפית ביום הזה יצאתי ממש אפס ואיחרתי רק בעשר דקות, וכל התורנים יחד איתי. קיבלתי קבלן, ישבתי במועדון במשך ארבע שעות בערך של לשחק בטלפון, לקרוא בטלפון וקוביה הונגרית לא בטלפון. לפעמים הקבלנים האחרים ניסו לדבר איתי וזה היה מעצבן, כי בדיוק אז, כמו בכל זמן, לא היה לי כח להכיר אנשים שאני לא אראה יותר בחיי. דיברנו על איך בבירור, לפיהם, המפץ הגדול והאבולוציה סותרים את היהדות, ואני אמרתי להם שזה לא נכון. אישית, אני חושב שהאנשים שאומרים שהמדע סותר את הדת הם בדיוק אנשים שלא מבינים בדת או לא מבינים במדע, אבל לא עשיתי מחקר על כל האנשים כדי לבדוק את זה.

סיימתי את התורנות באחד, ואז חיכיתי במדור במשך שעה לאחותי, שהייתה אמורה להסיע אותי. היו כל מיני אנשים שונים ומשונים במדור, אבל בעיקר היה את האבא המדורי שלי, מי שהעביר לי את הקורס. ביום שני או ראשון הוא אמר לי שהוא רוצה לדבר איתי מתישהו, אבל זה לא יצא עד יום רביעי, בו הייתה לנו כמעט שעה שלמה לדבר על כל מה שרצינו. טוב זה בעצם היה ארבעים דקות. דיברנו על מה שאני עושה במדור, ואמרתי לו שאני סבבה עם לעשות את זה  כי לפחות אני יודע שאני עושה את זה די טוב. ואז הוא אמר לי שאני יכול לעשות מה שאני רוצה, וזה קצת מתקשר למה שכתבתי בפסקה הראשונה או השניה, תלוי איך אתם סופרים את זה. הוא אמר לי שאולי כדאי לי להתקדם בנושאים שמעניינים אותי בכוחות עצמי, עמדה שמנוגדת לעמדה  שלי כרגע של לעשות מה שאומרים לי ולסיים את היום. הוא אמר שזה כנראה יעזור למדור, אבל שזה לא ממש מעניין אותו, וזה הגיוני כי הוא כבר בדרך החוצה, ושזה יעזור לי, הוא גם אמר שאני ממש לא חייב לעשות את זה, אבל הוא היה שמח אם זו הייתה החלטה מודעת שלי ולא פשוט משהו שזורם. יש לי שני דברים מרכזיים להגיד על מה שהוא דיבר איתי. אחד, אני לא ממש יודע מה מעניין אותי במדור, או האם יש משהו כזה. אולי יש משהו אחד, אבל הוא עדיין בחיתולים מה שנקרא. הדבר השני זה שאני לא בטוח שיחס העלות תועלת יהיה כל כך משמעותי. הרבה דברים יכולים לעשות לי טוב בחיים, השאלה היא מה העלות של הדברים האלה, ומה התועלת. כאן אני לא רואה תועלת משמעותית כל כך, מצד שני לא ניסיתי לעשות את זה אף פעם, אבל אני רואה הרבה דברים שיעלו לי להשקיע יותר בעבודה. הדבר הראשון זה היכולת להסתכל על עצמי במראה.

יש לי משהו להגיד, אני הרבה פעמים צוחק על זה שאני לא עושה הרבה בעבודה, או שאני רק מחכה לסוף היום, זה לא ממש נכון, אני די אוהב את העבודה שלי, ואני כן עובד כשצריך. הרוב זה בדיחות כדי, כמו שאמרתי, אני אוכל להסתכל על עצמי במראה בזמן שאני מבזבז את החיים שלי על לתרום למולדת. למרות זאת, לפעמים באמת אין לי כח לעבוד.

אולי אני אחזור לדבר עם האבא מתישהו, נראה, אולי אני אעדכן כאן.

עכשיו החג התחיל, אז אני אלך לאכול ואני אמשיך לתוך החג אחרי האוכל, אולי גם אחרי מקלחת והכל.

בסוף לא המשכתי אחרי המקלחת והכל ורק הלכתי לאכול. היה טעים.

אז אחרי שניפרדתי מהאבא המדורי, אספה אותי אחותי הלא מדורית, ונסענו לעבר הצפון הרחוק. לקח לנו לא מעט זמן להגיע למקום מבוקשנו, הישוב הנפלא גן נר, אבל היה ממש נחמד ליסוע איתה. שמענו את המצעד השנתי של גלגלזצ והבנו כמה השירים היו משעממים השנה. 40 שירים שמענו, אולי אחד או שניים היו נחמדים, והשיר הזוכה הוא שיר שאני ממש שונא אותו, כי הוא מגדיר לי מה לעשות במשך כל חיי, עד שאני אפגוש את הבן של מוקי.

היינו בבית קצת, התקלחתי, התלבשתי, ונסענו לחג אצל הסבתא. היינו המשפחה שלי, הסבתא והעוזרת שלה, והמשפחה של דודה שלי, ככה לפחות רציתי שיתפתח הדבר, וככה היה בהתחלה. היה קצת מביך כי אבא שלי עשה דברים מביכים ולא ידעתי מה לעשות עם זה. אז, בסוף אמצע הארוחה, באזור שכבר לא ממש רעבים אבל גם לא ממש מלאים לגמרי, הגיעה הבת דודה שלי שאני שונא ואמא שלה. הן גרות בקיבוץ, אז היה ברור שהן יגיעו מתי שהוא, הן לא הגיעו בגלל שהן עשו ארוחה בבית, אבל אני רציתי שהן יגיעו כמה שיותר מאוחר. איך שהיא הגיעה רציתי לברוח כמה שיותר מהר מהארוחה, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, עד ששמעתי את סבתא שלי מדברת על דברים שקרו לפני 60 שנה, כשהיא הייתה בנח”ל והצטרפה לתל-קציר, אז הקיבוץ הצעיר ביותר בעמק, רק בין שלוש שנים. אז התחלתי לדבר איתה, וניסיתי להבין את ההיסטוריה של המשפחה, בעיקר דיברנו על ההורים שלה בגרמניה, ניסיתי לשאוב כל שביב מידע שהיא נתנה לי. זה היה מאוד נחמד.

ביום למחרת אמא שלי ואחיות שלי הלכו לדודים לעל האש, ואמא שלי ממש ניסתה לגרום לי לבוא, רוב השיכנועים היו בערב חג. התעקשתי שאני רוצה לנוח בבית, אז נשארתי בבית, ובסוף אמא שלי לא הביאה לי אוכל מהעל אש. זה היה מעצבן, גם ניסיונות השכנוע שלה.

ביום שישי הלכנו לארוחת בוקר ב-1 בצהריים, זו באמת שעה מוזרה בשביל זה. הלכנו לקפה לנדוור כל המשפחה, והזמנו שלוש ארוחות בוקר. יחס העלות תועלת של הדבר הזה היה מוגזם, לא היה שם משהו טעים באופן יוצא מהרגיל לעומת משהו שהייתי עושה בעצמי, וזה עלה כמו 40-50 שעות עבודה שלי. לפחות אכלתי משהו לארוחת בוקר. חזרתי הביתה והתחלתי להוריד את ההרחבה של XCOM, כי החלטתי שאני רוצה לחזור למשחק הזה ברמת קושי גבוהה יותר. בזמן ההמתנה התחלתי לראות את הסרט ההיסטורי שרועי בלומברג הפנה אותי אליו לפני שנתיים China In Revolution. זה מדבר על התרבות האינדיאנית בדרום אמריקה, סתם, זה מדבר על המהפכה האדומה בסין. נרדמתי בזמן הסרט, קמתי אחרי שעה, חזרתי לראות את הסרט, ורק בסוף שעה וחצי של הסרט סיימתי להוריד ולהתקין את המשחק.
הלכתי לאכול ארוחת ערב, היה אורז ושניצלים, וחזרתי למחשב. התחלתי לשחק במשחק ברמה הגבוהה יותר, הוא באמת קשה יותר. התחלתי אותו מהתחלה כבר פעמיים, הפעם הראשונה זה כי המשחק הראשון היה סוג של טוטוריאל, ובשני “לא הייתי מוכן”, אולי עם השלישי אני אוכל להתמודד. הקטע במשחק הזה שיש בו מוות ניצחי לדמויות בו, כלומר המוות מתנהג כמו שהוא אלא אם כן טוענים את השמירה מחדש, ואז אחרי שמישהו מת אתה לא יודע אם לחזור אחורה או לא. זה משחק ממש לא קל.

גיליתי שאת המהפכה האדומה אפשר ליחס ליפן לא פחות מאשר לרוסיה. הקומוניסטים תפסו עמדות עוד בזמן הכיבוש היפני של סין, אז כאשר היפנים עזבו הם כבר היו מוכנים, בעוד הלאומנים ישבו מאחור בצד הדרום מערבי. התקופה הזאת מאוד מעניינת לפי דעתי, ובכללי ההיסטוריה של מזרח אסיה לא מוכרת לי בכלל, זה בגלל שאין שם לא יהודים ולא שואה( שואת יהודי אירופה, שואות אחרות היו) , ולכן היא לא מעניינת אף אחד.

הגענו להיום. שיחקתי הרבה בXCOM, דיברתי קצת עם פוקסי, ובכללי נחתי. בסביבות 4 התחלתי לכתוב כאן, ואז גיליתי שWordpress הוסיפו סופר מילים בתחתית עורך התמלילים שלהם, ואני לא אוהב את זה, זה מרגיש לי כאילו מישהו שופט אותי. לא אכפת לי כל כך לדעת בסוף, זה אפילו מעניין אותי הרבה פעמים, אבל לא בזמן שאני כותב. עכשיו אני עומד בפני דילמה, האם להתמודד עם זה או לעבור לעורך תמלילים אחר, כזה עם בלאקז’ק וזונות, נראה לי שאני אמשיך עם מה שיש עד שיהיה לי סיבה יותר טובה. בשבוע שעבר סיפרתי לבר שאין לי OFFICE על המחשב כי פירמטתי אותו ולא ראיתי צורך עדיין להתקין אותו, אולי אני עכשיו רואה צורך.

זה כנראה הרשומה הארוכה ביותר בבלוג הזה, אבל זה לא חוכמה כי היא מסכמת שבוע שלם שהיה די עמוס, בניגוד לרשומות אחרות שמסכמות רק חצאי שבוע. אני מקווה שזה מספק את כל מי שהתלונן על יום שלישי, אותי זה לא היה מספק.

Advertisements

2 thoughts on “שיעמם לי, אז באתי

  1. יש לי שני דברים להגיד
    ימי גיבוש בסגנון אזכרות זה השיט החדש! Theme party וכאלה

    ונכנסת לרשימת חמשת הדברים האהובים עליי לקריאה בשירותים…

    • איתי, ריגשת אותי. חשבתי שרוב האנשים קוראים אותי בשירותים, אבל לא חשבתי שזה מהדברים האהובים עליהם.

      אני אספר לך על האזכרה כשניפגש, אבל זה היה מאוד מצחיק.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s