היום הייתי קצת מבולגן

טוב אז בשבוע שעבר כתבתי רק פוסט אחד, המכיל את כל המידע שהיה מוכל אם הייתי כותב שני פוסטים. כבר הרבה זמן חשבתי לעשות את זה, ועל אף שלא כננתי לעשות את זה, זה הפך להיות קצת ניסוי כלים לתצורה הזאת. היא לא קיבלה תוצאות טובות במיוחד, אז בינתיים אני נשאר עם פעמיים בשבוע ולא פעם אחת. אם למישהו דווקא הייתה דעה טובה על התצורה הזאת, תגידו.

ביום ראשון פגשתי אנשים בפגישה רצינית, וסיפרתי להם שאני נהייתי עצוב ממשהו, בתגובה רובם צחקו. כך נכנסו אוסף רחב מאוד של אנשים לתוך אוסף האנשים שצוחקים מזה שאני נהיה עצוב. מוכלים באוסף השני רוב המדור שלי, וגם אנשים נוספים רבים. עולה השאלה, האם האנשים האלה לא חשבו שאני באמת נהיה עצוב, אולי הם חשבו שזו הייתה בדיחה או משהו כזה. הם די צדקו, כי די סיפרתי את זה בתור בדיחה, אבל לפחות למישהו מהמדור היה את הביצים לבוא אליי אחר כך ולבקש סליחה, שדרשתי בצחוק. האמת שהיה מאוד נחמד בפגישה, למרות שבעיקר באתי להקשיב, ודיברתי רק בגלל ששאלו אותי משהו בהפתעה.

ביום ראשון גם דיברתי עם שירה בטלפון ועם נועה לא בטלפון. שירה סיפרה לי כמה שהיא עייפה מהחיים, בעוד שכל מה שיכולתי לחשוב עליו זה שהיא משתחררת עוד פחות משבועיים. באותו יום התקבלתי להיות בנבחרת שק”ם הלילה, וזה אומר שאני עושה 5 ימי תורנות ‘תפעול שק”ם לילה’ בכל 6-7 שבועות, בתמורה לפטור תורנויות מלא, כולל מטבחים, שמירות, רסר, ליווים, אבט”שים, וזה. השק”ם לילה זה בעצמו תורנות לא כל כך קצרה, שאורכת 7 שעות במינימום חוץ מימי חמישי, אז אני בינתיים שם את עצמי בתקופת ניסיון מנטלית. כבר דיברתי עם אנשים רלוונטיים על פיצול השבועות כדי לא לעשות שבוע של זה רצוף, אבל נראה. אחרי שאני הפכתי להיות צמחוני בכאילו כדי להיכנס בתור של חד”א קצינים, נוסף עוד נתבך של הפרדה בין החוגרות שלי לחוגרות של יאיר, הוא כבר מתחיל לא לספור אותי בדברים מסוימים, וגם בדברים אחרים. אני לא חושב שדיברתי על זה, אבל אחרי שהתלוננתי כל כך הרבה על הדחיפות בחדר אוכל חוגרים, ועל אף שבהתחלה זה היה נחמד, נשבר לי מזה. אז פשוט הוצאתי אישור צמחוני, דבר המעביר אותי את הסלקטור המנפה את החוגרים מהכניסה לחדר אוכל קצינים, ואני הולך ישר לתור של הבשר. היה לי קצת קשה לעשות את זה, כי אני הרגשתי שזה די רמאות, אבל מצד שני הרגשתי שזה נקמה לגיטימית במערכת שלא עושה כלום כדי שאני לא אדפק. חוץ מזה, שלאף אחד לא באמת אכפת מאיפה אני אקח אוכל, ובגלל זה גם לא אכפת להם שחוגרים מתנהגים בחדר האוכל כמו גורילות.

ביום שני קמתי בבוקר, והלכתי למדור, כשהגעתי גיליתי שיש הקראת פקודת יום שהודיעו עליה באותו היום. הלכתי, ובשל כך שלא כל האנשים עזבו את צל העצים, ולא הורידו את שרווליהם כנהוג בטקסים בצבא, שלחו אותנו חזרה ואמרו שהטקס יהיה ב5 וחצי בערב. הלכנו חזרה, עבדתי על הגלתיאה שלי, חפשו בגוגל, בעוד שאני מחכה רק לשעה חמש וחצי בו אצטרך לשמוע את פקודות היום. בדרך התקבלו מיילים המתארים את מבנה המסדר, ועל סדר העמידה בטקס, ראשית הקצינים הבכירים, ובסוף החוגרים הזוטרים. אז הלכנו לחרא הזה, ועל הדשא צוירו קווים המתארים את השורות הישרות שצריכים לעמוד בהם אנשי המסדר. פגשתי שם גם חברים לעבודה שאינם מהמדור, וכולנו התלוננו על מר גורלנו, זה היה דווקא נחמד. שמעתי את הפקודה, היא הייתה כתובה בצורה מחפירה, כאילו כתב אותה מישהו שהיה צריך לכתוב משהו, וזה כנראה מה שבאמת קרה. יאמר לזכותם של חלק מהאנשים, ביניהם פוקסי, שעמדו עם החוגרים על אף שהם היו אנשי קבע, וככה יכלתי ללחוש לפוקסי הערות מפגרות על מה שנאמר בפקודה. אני לא עמדתי בשורה, וגם לא עברתי לדום כל פעם שהייתי צריך, איזה בדאס אני. התור לארוחת הערב נראה מזעזע באותו יום.

ביום שני גם קניתי שמפו, אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה שלי שאני קניתי שמפו ולא קיבלתי מהאמא או גנבתי מהבית. שמפו זה משהו שנגמר לי ממש ממש לאט, בערך אחד בשנה, אז בדרך כלל אני מצליח לאבד אותם לפני שאני מסיים. אני לא מצליח להבין איך איבדתי את השמפו האחרון שלי, אבל בכל מקרה לא אהבתי אותו במיוחד כי הוא היה של פנינה רוזנבלום, וידוע שניסויים בחיות הובילו למוצר הזה. פעם זה היה יותר משפיע עליי, אבל עכשיו אני רואה שאני לא באמת הולך ולא באמת יכול ללכת בדרך שהיא קונסיסטנטית עם הסלידה מניסויים בחיות, אז אני פשוט סולד מזה, ולא חושב על זה יותר מדי.

ביום שני הייתי בדיון, ואז פיססתי את הפגישה עם הקב”ן. זה ממש עיצבן אותי, ואני לא יודע איך הייתי יכול למזער את ההתכנות של זה, כי לא באמת הייתי מחובר למייל בזמן שקדם לדיון, וזה היה דיון הפתעה כזה. שכחתי לקבוע תור נוסף לפגישה, אני מקווה לעשות את זה מחר.

ביום שלישי לא עשיתי כמעט כלום, אבל היה סיכום רבעון בו דיברנו על העבר, על העתיד, ועל מיץ המנדרינות שגרם לכולנו לרוץ להשתין מיד בסוף הדיון, על אף שכולנו הלכנו להשתין לפני הדיון שלא נמשך כל כך הרבה זמן. כנראה שמו בחרא הזה משהו, או שפשוט לא צריך לשתות 3-4 כוסות של זה תוך שעה.

המשך השבוע הולך להיות כיף, כי מה יותר כיף מאשר לטחון את החיים שלך למען מדינת ישראל. ביום ראשון הבא: שמירה אחרונה עד ללא יודע מה.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s