נדל ארסססססייייייייי

בדיוק כשרציתי לעלות לחדר ולכתוב, אבא שלי התנהג בצורה נורא משונה, מסתבר שעקץ אותו נדל, נדל צהוב, זה אומר שהוא ארסי. הוא נורא נלחץ מזה על אף שאמרנו לו שזה לא הרג אף אחד, וישחכה שתענה לו האחות, שהיא תחליט אם לשלוח אותו לבית החולים, עכשיו אבא שלי נלחץ מהמצב הבריאותי שלו כשהוא בריא, הוא לא אהב את הנשיכה הזאת במיוחד. אז עד ששלחה אותו האחות לבית החולים הייתי צריך להיות רגוע, כדי להרגיע אותו, ועכשיו כשהוא הלך אני יכול קצת לדאוג בעצמי על השום דבר הזה. קצת הפסקתי לדאוג אחרי שנתתי לזה את זמן הכתיבה הזאת. גרוע מזה, היום התגלחתי לאחר שבועיים בהם נתתי לשיער הפנים שלי חופש פעולה מוחלט, וזה לא היה כיף בכלל, לא כיף בכלל.

ביום רביעי וחמישי השתעממתי בקטע אחר, לא ידעתי מה לעשות עם החיים שלי. כל כך השתעממתי, שהתקשרתי ליאיר בחמישי בערב, דיברתי איתו על החופש ועל רפורמים. כמו תמיד, השלמנו אחד את השני, הוא אהב את החופש ואני לא. האשמתי אותו בשיעמום שלי, ספציפית בהקשרי “אתה לא נותן לי תחבורה ציבורית”. כמה שעות לאחר מכן, בר הזמינה אותי להגיע ביום שישי לחיפה כדי לשבת בבית קפה גנרי כלשהו, ואני עניתי בחיוב, גם בגלל שסבלתי כבר ביום חמישי, אז אני לא צריך גם ביום שישי לא לעשות כלום, וגם בגלל ששירה הגיעה, בדיעבד הייתי צריך גם לשמוח שעוד מישהי הגיעה, אבל בגלל שחשבתי שבר אמרה שלמה במקום את השם שלה לא התרגשתי. זה היה מאוד מוזר כשדיברתי עם שלמה אחר כך, ופתחתי את השיחה בהצהרת אני לא בא, והוא לא הבין מה אני רוצה מהחיים שלו. אבל הוא לא נשאר חייב, לקח לי עשרים דקות להבין שהוא לא בא, והוא גם לא ידע על המפגש הזה בכלל.

אז ביום למחרת קמתי ב-8 לפנות בוקר, שזה שעה מוקדמת ממה שאני קם בצבא, והתחלתי את המאבק הנורא הכרוך בלהגיע לטבעון בזמן, כדי שהגלבר יסיעו אותי איתם לבית הקפה הגנרי שישבנו בו, שדרך אגב התחלף מספר פעמים ביום לפני כן. בין הנקודות המרגשות במפגש הייתה שאיתי התקשר אליי אחרי שהוא סינן את כולנו, והוא הודיע שהוא מגיע, באותה שנייה הייתי כולי דמעה. אחרי בית הקפה הגנרי, הלכנו לשבת באיזה פארק וגם שם היה נחמד. אני הגעתי למפגש עייף בגלל שעת הקימה, וחזרתי עייף בגלל האוכל והאורך של המפגש, אני חושב שאפשר לעשות את הגזירה שהייתי עייף כל המפגש, אבל אולי לא. בהרבה מהמפגש ניסיתי לשכנע את כולם שאני כללי, אני חושב שלא הייתה לזה השפעה משמעותית. כשחזרתי הלכתי לישון, אכלתי ארוחת ערב, ואז קצת ניגנתי, וגם הורדתי את Dwarf Fortress, וחזרתי לישון.
Dwarf fortress הוא משחק הסימולציה הכי טוב שיצא אי פעם. הוא בבטא תמידית, כמו כל משחק טוב, והוא בגרפיקה של ASCII צבעוני. בגלל שבמערכות המתקדמות אי אפשר באמת לעבוד עם הCONSOLE בצורה גנרית, הASCII מרונדר על SDL, שזה ספרייה גרפית בה מרונדרים משחקים בגרפיקה של שנת 2014, כמו XCOM, המשחק הקודם שהזכרתי פה. במשחק אתה מנהל מבצר גמדים, וזהו בערך, הוא מאוד עמוק, 128 (8 ביט) קומות למעלה ולמטה, ואפשר לאסוף מתכות וליצור נשקים ותוקפים אותך מפלצות, ועוד דברים גנריים. כמו כל משחק בסגנון הזה, שבו יש לך יד חופשית על העולם של המשחק, גם פה יצרו מחשב 8 ביט מתפקד, עם כלי מצור ומים זורמים. אני מאוד אוהב אותו, על אף שאף פעם לא הצלחתי להתחבר אליו לתופה של יותר משבוע. וזה מה שעשיתי ביום שבת בערך, שיקחתי DF, ניגנתי קצת, התקלחתי, התגלחתי, וראיתי את אבא שלי נעקץ.

בנוגע לנגינה, אני משתפר, אבל אני לא עושה את זה אף פעם להרבה זמן, ואני כמובן לא הקציתי לי זמן בלוז לעשות את זה. אני מקווה שזה לא יהפוך לעוד משהו שיושב לי בחדר סתם, כי באמת כל משבצת 25X25 היא קריטית בחדר שלי.

חדשות אחרונות, אבא שלי חוזר עוד מעט לבית. היה קצר היום הא?

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s