לכתוב בשביל ההתעלמות

חברה אני חייב להתנצל בפני אנשים מסוימים, אז הבלוג יתחיל בהתנצלות. הבעיה שתיארתי בשבוע שעבר לגבי זה שהשמירה בדפדפן לא עובדת, הסתדרה אחרי שהדלקתי מחדש את המחשב. לכל האנשים שעושים את עבודתם נאמנה בוורדפרס, שזה בטח משהו כמו 10-20, ובמיוחד לצוות שכולל אדם אחד שמטפל בפיתוח של אזור הכתיבה הזה, אני מצטער. בפעם הבאה אני אנסה להדליק את המחשב לפני שאני אאשים אותכם בדברים נוראיים כאלה.

אז יום ראשון התחיל בלא לעשות את הדבר ההוא שהייתי אמור לעשות כי הבריזו לי, איזה בעסה… ממש ניסיתי להגיע בזמן בבוקר, אז הגעתי רק בחצי שעה איחור. אני חושב שזה ממש מצחיק הפלאקטואציות של זמן הנסיעה שלי כתלות בעונת השנה ובפקקי הנסיעה, ואם זה לא היה מעניין זה היה מבכה. בכל מקרה אני ישן את כל הנסיעה, אז מצידי תעשו עם זה מה שאתם רוצים כל עוד אתם לא מגזימים יותר מדי. במקום זה, לא עבדתי כל כך הרבה.

ביום ראשון גם פגשתי את הקב”ן שוב, העלתי בפניו חששות מסוימים לגבי זה שלא מבינים אותי, לא מבינים למה אני כותב, לא מבינים למה אני סולד מאטרקציות, לא מבינים למה אני מעדיף ריאלוקציה של סקיל פוינטס במקום עוד יכולות, ועוד ועוד… הוא אמר שבו-זמנית שמפריע לי שלא מבינים אותי, אני יוצר אווירה כדי שלא יבינו אותי. הוא גם אמר שאני נורמטיבי, זה היה מפתיע. הזכרתי בפניו את החוסר הזדהות שהרגשתי בפני ברנארד מעולם חדש מופלא, אותה חוסר הזדהות שהזכרתי בשבוע שעבר.

ביום ראשון בערב ישבתי עם פוקסי, והוא התעצבן מזה שעשיתי יותר מדי “אלסה?!” ושהייתי מעצבן. תכלס, הוא צודק, הייתי די מעצבן.

ביום שני ושלישי עשיתי דברים די מיותרים, שאולי יחסכו לי זמן, אבל כנראה אחרי שעבדתי כבר יומיים על זה, הם לא יחסכו לי זמן אבל אולי הם יחסכו לי תסכול. בכל מקרה זה היה אימון טוב על דברים שלא הייתי סגור עליהם, והיה בזה מין כיף של שבירת מוחות וגילוי דברים חדשים.

ביום שני היה פסגת מחצית השבוע, ובה פגשתי את שירה שלמה ונועם במסעדה בדיזינגוף. כמעט כולנו אכלנו לזניה, שלי לא הייתה טעימה, אולי של האחרים כן. היה ממש כיף, או כמו שאמרתי לנועם ושלמה בסוף, נחמד מינוס. לשירה שיער כחול, ושלמה היה מפגר עם חולצה קצרה וסנדלים. בנקודות מסוימות בשיחה אמרנו גם דברים שהם אינטיליגנטיים, אני פשוט לא זוכר את הנקודות הללו כל כך. ככלל, הרבה פעמים אמרנו “אלסה?!” אבל גם בשלב מסוים שלמה אמר “Go away Hanna” ואז אני ונועם אמרנו בו-זמנית “Okay, bye…” זה היה קטע שאני אנצור. אחר כך חזרתי לבסיס בצורה די אוטומטית, ואני שאלתי את עצמי בשלושת רבעי ההליכה “מה קרה פה? איך אני פה? אולי נדרסתי בדרך?”.

ביום שלישי המשכתי לעבוד על הדבר המיותר מקודם, ואפילו פגשתי מישהו מהחדר שמבין יותר בדברים כאלה, בגלל שהוא שחום עור. היה מאוד כיף להיפגש איתו, למרות שהיה קצר.

ביום שלישי הרש”צ שלי שיגע אותי, את יאיר ועוד כמה אנשים לגבי שמות חדשים לדברים. הוא אמר שהשמות מפגרים ושאם אנחנו לא אוהבים אותם אנחנו צריכים להציף את זה. בפעם הראשונה שהוא אמר לי את זה, לבד, השתכנעתי ואמרתי שאולי אני אכתוב מייל לרמד, אבל בשיחה הרחבה יותר נזכרתי שאף אחד לא שאל אותי, או התעניין במה שאני חושב לגבי זה, או בפידבק של אף אחד מהמדור. אז לא אכפת לי, אני מצידי ממשיך לקרוא לדברים בשם הישן שלהם. מצד שני, אולי אפילו יהיה יותר טוב לכתוב מייל “אני יודע שלא אכפת לך ממה שאני אומר אבל…” ואז אולי הוא ירגיש רע עם עצמו למרות שלא יהיה לו אכפת ממה שאני חושב.

הייתי אצל התזונאי שוב פעם היום, לא ירדתי במשקל אבל גם לא עליתי. הוא אמר שאני במשקל בסדר, אבל שאם אני רוצה להעלות במשקל אני צריך להיכנס למשטר עבודה, אני עוד צריך לבדוק כמה עבודה זה יעלה לי המשקל עבודה הזה. היה איזה קטע שבו הוא אמר לי שכל העצות שהוא נותן לאנשים שרוצים להרזות, הפוך. כן תנשנש בין הארוחות, כן תאכל מזונות שהם לא דיאט, כן תאכל דברים עם הרבה קלוריות, זה היה נחמד.

והיום הייתי צריך לנקות את הלכלוך שהכתיבה בבלוג הזה מעלה, זה טוב. זה סימן שהחרא הזה עובד. זה עדיין לא היה כיף במיוחד.

לילה טוב לכולם.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s