תישארו עד הסוף ותקבלו בדיחת אמאש’ך

למה לא התחלתי לכתוב קודם?! אוקיי אז יש לי נסיבות מקילות, כמו דחיינות, גם של הכתיבה וגם בשביל להכין את שיעורי הבית שלי בפתוחה, ואז הייי צריך להכין את ההגשה שלהם ב11 בלילה. באסה. בשביל להתחיל לכתוב התחלתי את הסאונדטראק של ג’ונו, שפוקסי שם לי ביום רביעי, וזה סאונדטראק נחמד.

התעוררתי ביום רביעי לשחר של יום חדש, סתם, היה לי יום חופש, קמתי ברבע ל10. קצת התעצבנתי על אבא שלי שאמר לי שהוא יעיר אותי לאוטובוס ואז לא העיר אותי, ויצאתי באוטובוס אחד מאוחר יותר. בסוף הגעתי בדיוק בזמן לארוחת צהריים.

טוב, אני מניח שהידרתי שינה מעיני רבים בנוגע למה שגיליתי ביום שלישי שעיצבן אותי ולא אמרתי לכם מה הוא. אז מה שגיליתי הוא שביום חמישי יגיע האבא המדורי שלי למילואים במדור, לכל מי שלא עקב או לא יודע, החבר הנוכחי של נועה. תקראו לי בכייון או פחדן, ואני מבטיח לכם ש עד סוף הפסקה מספר האנשים שיעשו את זה רק יגדל, אבל מיד שכששמעתי את זה ביום שלישי ניסיתי לקחת יום חופש, אבל מה לעשות, החליטו שהוא יעבוד סוג של בשבילי באותו יום, ואני צריך לתת את האינפוט ולקבל את האאוטפוט בערך, אז לא נתנו לי יום חופש. גם לא נתנו לי יום חופש ברביעי כי היינו צריכים להחליט ביום רביעי מה לעשות איתו ביום חמישי, בגלל שביום שלישי הקצין שלי לא היה. בכל מקרה, עדיין נתתי לי זמן להירגע מחוץ לצבא בחצי יום חופש של יום רביעי, שבאמת עזר, כי הייתי רק זמן ממש מועט בעבודה באותו היום. אז אותו היום היה בסדר ממה שאני זוכר, פרט לכך שבלילה הרגשתי כלוא בתוך הסיטואציה. אני בכלל לא מגזים, אפילו כמעט כתבתי סיפור על זה כמו שפוקסי רצה שאני אעשה, אבל לא היה לי דף או עט, וגם לא טלפון או מחשב, אז לא כתבתי. בכל מקרה, אם הייתי כותב את הסיפור הזה, היה בסיפור הזה אותי בתוך בור, כשהתוכנית זה שיתנו לי לצאת מהבור רק לאחר שאני ארקוד עם נחש ללא שיניים, תשמרו את הביקורת הספרותית שלכם לאחר שאני אכתוב את הסיפור הראשון.

אוקיי, אוקיי, אז הבנו שניסיתי לברוח מזה, ושהרגשתי כלוא וכזה, אבל ממה ניסיתי לברוח בעצם? אפשר שמה שאני אתאר עכשיו הוא ברור מאליו, אבל לא נראה שהיה ברור מה הבעיה כשאני ניסיתי לתאר אותה. כעקרון, הבעיה היא שלחתולה יש פרעושים והיא הורידה אותם עליי ועכשיו אני מתגרד מלא ואני לא יודע מה לעשות. דבר ראשון: להפסיק לתת לחתולות לישון עליי כשיש להם פרעושים. הבעיה בעקרון היא התעמתות מחדש עם הפגיעה שהייתה לי מספר חודשים לפני זה, כאשר אני יודע שאני יכול לעמוד בזה, במקביל לזה שבפן הרגשי אני לא בטוח בזה. חוץ מזה, שלברוח זה יותר קל מהתעמתות, למרות שזה לא הדבר הבוגר לעשות. גם ידעתי שאין לי שום סיבה לברוח עכשיו, ואם אני אמשיך לברוח אני לא אפסיק, ואני צריך להפסיק בשלב מסוים.

אז ביום חמישי לא היה לי שעון מעורר, אז קמתי לפי מתי שהאנשים האחרים קמו, הראשון קם בערך ב7 וחצי, זה לא היה טוב אז חזרתי לישון, הבא בתור קם ב8 וארבעים, וזה היה מספיק טוב, קצת מאוחר, אבל בסדר. לא סידרתי את התיק, למרות שהייתי יכול לעשות את זה בלי להגדיל את העבודה שלי, כדי שבאמצע היום אני אוכל ללכת לרבע שעה לחדר ולסדר את התיק. בסיכום העניין היה בסדר, לפעמים יותר מעצבן ולפעמים פחות, אני חושב שלא הגזמתי כל כך עם אומדן האיום. מקורות חיצוניים אמרו שנהגתי בדיפלומטיות יחסית, ושום דבר לא נראה חריג, חוץ מזה ששכבתי על הרצפה לפני ארוחת צהריים.

אחרי הכל חזרתי הביתה, לא היה לי שיעור נהיגה, גם לא היה לי טלפון ואף אחד לא ענה לי כשביקשתי טלפון מהאדם ליד, אז פשוט הייתי חייב לחכות לאוטובוס. ראיתי מלא פרקים של HandmadeHero, הורדתי ושיחקתי ב-Endless legend, שהוא משחק 4x כמו civilization שמתרחש בעולם קסום, זה משחק מאוד נחמד ומאוד קשה, אבל אף פעם לא הייתי טוב במשחקי 4x, רק אהבתי אותם. גם שמעתי את http://serialpodcast.org/ שהוא פודקאסט בלשי כזה, הוא נחמד, אבל אני לא יודע אם ממש יהיה לי כח אליו. דרך אגב יש לי טלפון, וגם אוזניות חדשות.

לילה טוב לכולם, מתנצל אם הפוסט קצר מידי היום, אבל אני מקווה שהוא מפצה בפירוט על האורך שלו. ואם לא, אז זה מה שאמא שלכם אמרה, רגע אני יוצא רע מזה, לא? אולי היא בעצם לא אמרה את זה?

Advertisements

One thought on “תישארו עד הסוף ותקבלו בדיחת אמאש’ך

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s