המשיח כתב אסמס שהוא חולה ולא יגיע מחר

כשאני ניגש לפוסט שבועי כזה כמו שמתוכנן לי לכתוב עכשיו, אני מרגיש קצת עייף, ואני דוחה את זה עד לרגע האחרון. אולי זה אומר לעשות משהו חדש. ועדיין, אולי השבוע הייתה לי אחד מהאישורים הגדולים ביותר שהבלוג הזה עובד, ונגיע לשם בהמשך.

השבוע התאפיין בשקם לילה, כמויות כמויות של שקם לילה. קמים בבוקר, שמים כסף בשקם, חוזרים לעבוד, מביאים דברים לשקם, הולכים לעבוד, פותחים שקם לילה, והולכים לישון ב11. את זה עשיתי בימים שני עד רביעי, כשיום חמישי הוא בעצם יום קצר. על אף שאנשים אמרו לי שאני סתם בכיין ושאני לא צריך להיות עייף, ושהם עברו דברים הרבה יותר קשים ממני, זה היה מעייף ממש, בעיקר בגלל זה עבודה מהבוקר עד הלילה. זה לא היה מעייף כמו שמירות נראה לי, אבל אני אנסה שבתורנות הבאה שלי אני אחליף ימים שהם לא יום ראשון. על אף מה שאמרתי, השבוע היה ממש לא קשה בשק”ם לילה, לרוב כשהרמתי את הראש כבר היה 9 וחצי או משהו כזה, ואם לא אז לא סבלתי מזה כי היו לי דברים לעשות, ואם כן אז כבר ב10 צריך להתחיל לספור את הכסף כדי להתכונן ל11, אבל בתכלס אין לי בעיה להתחיל לספור רק ב20 ל11 כדי לסיים ב11, אבל אתם מבינים. מה שאני אומר, זה שזה לא קצב העברת הזמן של שמירות, ואפשר לפגוש אנשים ככה. אז בתכלס, בינתיים אני חושב שזה יותר טוב מהמצב הרגיל.

ביום ראשון הגעתי למדור, וגיליתי שנועה חולה ושלמחרת יש לה מטבח, אז הרגשתי סוג של חובה מצדי לגרום לה לא לעשות את המטבח, וקצת השתמשתי לשם כך בכל התותחים שהיו לי, אחרי בערך 4 שעות הרגשתי הצלחה והיא הבינה שאין מצב שהיא עושה מטבח במצב הזה. אני חושב שפחות בדיון של האם אני הייתי צריך לעשות את זה או לא הייתי צריך לעשות את זה, שהוא דיון לא טריביאלי ואני עדיין לא בטוח בו, הייתי רוצה להתעסק האם אני בכלל הייתי צריך לדון האם הייתי צריך לעשות את זה או לא. כשדיברתי עם אבנר על הסיפור, ועל זה שאנשים מסוימים אמרו לי שלא הייתי צריך לעשות את זה, ואנשים אחרים אמרו לי שנהגתי בסדר, וכנראה אומרים בזה שהייתי צריך לעשות את זה, הוא אמר לי להתחיל לעזוב את הדברים האלה. אני עושה פראפראזה, אבל זה היה משהו כזה: “חשבת שאתה היית צריך לעשות את זה, לך עם זה בביטחון ואל תתנצל. זה לא כאילו שלאנשים אחרים יש את כל התשובות, וגם אם כן הן לא חייבות להיות התשובות שלך”. אוקיי, אז חבריי הלוגיקאים ישימו לב שיש כאן מין הסתירה הלוגית, לא בדיוק, אבל לא ממש רחוק משם, ואני אסביר. בכל מקרה, על אף שהוא מתאר כאילו אני עושה את הדברים בהססנות, אני מרגיש שבתוך הזמן אני עושה את הדברים בביטחון, ורק לאחר מנוחה מסוימת אני נותן לספקנות לחדור ומשוחח על זה עם אנשים אחרים. אז עד עכשיו נהגתי כך בביטחון ולא התנצלתי על זה, ועכשיו אני מרגיש שאני צריך להתנצל על כך שאני מבצע אינטרוספקציה בדיון עם אנשים אחרים. דנתי על זה עם איתי, לא הגעתי למסקנה מעניינת, הוא אמר שזה בסדר כזה. כשחזרתי לאבנר עם זה, הוא כבר לא ידע מה אני רוצה ממנו. כשעליתי מטא-שלב אחד נוסף, הוא כבר דיבר איתי על המערכון של “את הפלי” והתפיר. ואני שואל אותכם, הבנתם? אני בכלל צריך לשאול אותכם מה אתם חושבים על האם לשאול אותכם?

בכל מקרה, ההערה של אבנר הייתה ממש מחזקת לגבי זה שהרווחתי עוד הבנה של אבנר עליי דרך הבלוג. לא הזכרתי שהוא אמר שהוא ראה את זה גם בבלוג, אבל הנה אני מזכיר, בכל מקרה זה נחמד, וזו הסיבה שאני כותב כאן.

היום קראתי מאמר של בר על איזה טיעון של בחור שקוראים לו מור, אבל העדפתי לקרוא את השם שלו כלמור. זה היה נחמד. מזמן לא כתבתי מאמר שהוא כולו שלי, חלק מזה בגלל שאף אחד לא קרא את השניים האחרונים שלי, אז זה היה לא מתגמל כל כך. בכל מקרה, גם הכתיבה כשלעצמה הייתה כיפית.

ביום ראשון פגשתי את הקב”ן והיה נחמד, על אף שקצת הרגשתי כאילו עצרתי את עצמי מלדבר על משהו בגללו, ואני לא יודע אם זה צריך להיות ככה. השבוע יש את הפגישות האישיות עם הרשץ שלי והרשץ לעתיד שלי, ואני חיכיתי לזה כבר הרבה זמן. חלק מזה כי “i want to watch the world burn” וחלק מזה לא ככה.

נראה לי ששתי הפסקות הראשונות שלי מספיקות להשבוע, וגם אין לי כל כך מה לכתוב יותר מזה, אז אני פשוט אפרסם את זה ככה. זה מה שאני חושב שאני צריך לעשות.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s