אני מחכה למילים הראשונות

היום אני הולך לדבר בקצרה על אירועי הימים האחרונים, כפי שעשיתי במהלך החודשים האחרונים. איזה קטע.

ביום ראשון בבוקר הגעתי לעבודה, וניסיתי לעבוד, או משהו אחר, אני לא ממש זוכר, אולי קראתי מיילים פשוט. אז קרא לי הקצין שלי למשרד של ראש המדור, וישר ידעתי שאני הולך להידפק. כל פעם שמישהו מהם קורא לי בדרך כלל לא קורה כלום, אבל לפעמים קורים דברים ואז אני שונא את העולם. במקרה הזה התיישבתי במקום, והם אמרו לי שזה משהו שציפיתי לשיחה עליו הרבה מאוד זמן, ישר ידעתי מה זה, זה הבקשה שלי לזמן עבודה לעסוק בדברים אחרים, כפי שהובטח בתחילת השנה. ואז הם אמרו לי שאני הולך להיות האבא הבא של הקורס, שזה היה מפתיע, כי לא חשבתי שיגידו לי אז, אבל זה משמח. הם אמרו לי שיהיו לי 4 פיסטונים קטנים, ואז דיברנו על הקורס בכללי ועל מה צריך לעשות עד שהם מגיעים. מי שדיבר איתי על זה, ידע שציפיתי לכך שזה יקרה כבר מספר חודשים, כי הבעתי את רצוני בכך ולא היו באמת אנשים חוץ ממני שרצו את זה, אז ידעתי שמתישהו יקראו להגיד לי את זה, אבל כמו שאומרים, לפעמים אתה מחפש הכי הרבה את המשקפיים שלך כשהם נמצאים לך על העיניים.

אז עוד מעט תחחיל תקופה של הכנות לקורס, וזה יהיה בטח מתיש, מעייף, ולוחמני. אם זה היה רק בתוך המדור אז הייתי יודע שהכל יהיה בסדר כי אי שום מצב שאני לא מוצא שיח משותף עם אנשים מהמדור, כי לפעמים דרכי הפעולה המועדפות עלינו שונות, אבל המטרות שלנו זהות, וגם ידוע מי אומר את המילה האחרונה בכל הסיפור הזה, אבל המצב הנוכחי אומר להכין את תחילת הקורס כחלק משותף עם עוד צוות, ואיתם אין לי מטרה משותפת, ואין מישהו שבסוף אומר את המילה האחרונה. אז במקרה הטוב יהיה הרבה התפשרויות משני הצדדים, ובמקרה הרע יהיו פשוט מלחמות של הורדות ידיים, האנשים שהולכים לתזמר את הדבר הזה, אני ועוד יאסניק משתי שכבות מעלי, לא האנשים הכי פשוטים בהתפשרויות, אז הולך להיות כיף בהכנה הזאת. אני התנגדתי רבות לאיחוד שנה שעברה, בעיקר בגלל דברים שנפתרו תוך כדי שנה שעברה, ועכשיו אני לא כל כך מתנגד,  אבל נראה מה יהיה בעתיד. אם כל שנה יהיו מלחמות, זה יהיה סיבה די טובה להפסיק, אז אני מקווה שהלהבות ינמכו בשנים הקרובות. השנה אני הולך לשרוף את רומא, אולי גם את לונדון.

 ביום ראשון פיתחתי קצת במדור שלי משחק קטן ומינימליסטי, אני מקווה להפוך אותו למשהו בעוד ערב אחד, נראה מה יקרה.

—-קצת ספויילר “סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ’—-

ביום שני בבוקר הלכתי לדבר עם הקב”ן, דיברנו הרבה זמן על הספר שקראתי, והוא לא קיבל את רעיון הספר. הוא אמר שבתוכנו חיים הרבה קונפליקטים, ואנחנו צריכים פשוט להתמודד עם זה איכשהו, אם היינו דורשים מאיתנו לבחור כל הזמן ולהחזיק בחבל בשני קצותיו, היינו מתמוטטים, אז לא צריך להחזיק חזק בחבל, רק מספיק בשביל לא לאבד את השפיות.

—-סוף ספוילר—

אחר כך, אמרתי לקב”ן שהתחלתי לתכנת שוב פעם, וזה מדאיג אותי. הוא לא הבין למה זה מדאיג אותי, ואז סיפרתי לו סיפור. בין שנת י’ לי”א יצאתי לחופשת הקיץ בידיעה שאני צריך להכין פרויקט יחידה באסמבלי, וכן ידעתי איזה פרויקט זה צריך להיות. אני חשבתי שאני אמרח את הפרויקט במשך חודשיים, ואגיע בסוף הקיץ עם פרויקט מוכן. בשבוע השני של החופש סבתא שלי קיבלה אירוע מוחי, ובשביל לחיות עם האירוע הזה איכשהו, סיימתי את הפרויקט שלי בתוך שבוע. כמובן, אני היחיד שחזר מחופשת הקיץ עם פרויקט מוכן, זה היה אירוע שחזר על עצמו בכל שנות לימודיי ביאסא. אז כשהתחלתי לתכנת, זה הרים בי דגל כזה. הקב”ן שאל אותי אם אני נהנה מזה, אמרתי לו שכן, ואז הוא אמר לי לשחרר אותי ואותו, ואז הוא נפרד ממני לשלום כי נגמר לנו הזמן. לא דיברתי איתו על הג’ינג’ית מהשק”ם.

הג’ינג’ית מהשק”ם השתחררה, עכשיו אני עושה קטעים כאילו אני בדיכאון אבל בעצם לא באמת כל כך אכפת לי.

תאחלו לי בהצלחה ותודה על כל הדגים, אני הייתי עדן, ולילה טוב לכולם.

Advertisements

2 thoughts on “אני מחכה למילים הראשונות

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s