עוד כותרת שלא אומרת כלום על מה שייכתב

אוקיי, אני נשבע שאני מפסיק לדבר על עורכי תמלילים, כי מצאתי את עורך התמלילים המושלם בשבילי. הוא ממש מינימליסטי, ואין בו יותר ממסך גדול ושחור שאפשר להקליד בו טקסט. הוא מושלם, כי על אף שיש כל כך הרבה עורכי תמלילים עם התכונות שמניתי, יש בו תכונה אחת שלא מניתי, וזה שהוא לא אומר “טוב, אני רק שחור אז אני יכול לזרוק זין על כל שאר האפשרויות שאנשים יכולים לרצות בחיים” ואני רוצה את האופציות האלה, אופציות כמו יישור לימין, ושינוי צבע המסך, והגדרת גבולות המסך, ועוד דברים שאני רוצה ולא קיבלתי מQ10, ולא קיבלתי את זה מJdark room, ולא קיבלתי את המסך השחור מTypwrittr, אז עכשיו הגעתי לנחלה עד שבוע הבא, ואז אני אמצא כבר משהו אחר להתעצבן ממנו, אני בטוח שלפחות דבר אחד שאני מתעצבן ממנו זה שאני כותב לאט. והכי גרוע, גיליתי שאני לא יודע לכתוב בלי להזיז את היד מהשורה המרכזית, בעיקר ביד ימין. אני מקווה לתקן את זה. דרך אגב, למי שרוצה להשתמש בעורך התמלילים הזה, הוא נקרא WriteMonkey.

ביום ראשון הרשץ שלי לשעבר השתחרר, והיה טקס מאוד עצוב כי דפקתי לו את הראש ברצפה, ועל אף שלא הייתי היחיד שאשם בזה, אני לוקח את הבושה המלאה. פאק קשה לשנות את סגנון הכתיבה שלך. בעיה מעצבנת ביד ימין במקלדת העברית זה שיש בה אותיות ממש דפוקות כמו ך’ וף’ וכל מיני דברים כאלה שבחיים לא משתמשים בהם, לעומת הפסיק שנמצא מחוץ להישג ידה של יד ימין במצבה הטבעי. חוץ מזה היה נחמד, חוץ מזה שהוא הביא תמונה ענקית של כל המדור, שצולמה בטענה הרבה יותר צנועה מ”אני הולך לשים את זה על תמונה ברוחב מטר 80″, אז מישהו לא היה, ואני הסתכלתי לכיוון לא נכון בכוונה, ועוד אנשים לא הסתכלו בפרופיל בכלל, וכל מיני חרא כזה. ההשפעות של הבאת התמונה על המדור לא מפסיקות להדהד. אחרי זה, הייתה הענקת דרגה לרשץ הנוכחי שלי והייתה ארוחת קבע, שכמו שהבנתם כבר לא, לא השתגעתי להגיע אליה. אז בשביל זה , וגם כדי לא ליסוע עם מיה באותו הרכב, יצאתי כמה שיותר מאוחר מהמדור, ואז לא זזתי הרבה מלדבר עם אחות של פוקסי על החיים שלה אחרי הצבא. זה היה נחמד, אני אוהב את אחות של פוקסי, היא הייתה המשוחררת הראשונה שלי.

ביום שני יותר מידי אנשים דיברו על וועדות הקקץ שהיו להם יום לפני, וזה פשוט היה מתיש ומטומטם. כמו כן, הרבה מהם עשו בר אור באותו יום, אז היה צריך לסבול גם את שיחות ה”איך היה הבר-אור שלכם” דייי כבר….למה אנשים רוצים לצאת לקקץ בכלל…פשוט יום דוחה. בערב של אותו היום נמאס לי מהכל, ונכנסתי למצב שאני אשכרה לא יכולתי לעבוד נורמלי בהמשך השבוע,בר אומרת שזה בגלל שהייתי במצב נפשי לא טוב יותר מידי זמן, יכול להיות גם שבאמת הייתי חולה.ביום שלישי אפילו אמרתי “יום ד’ או יום חופש” לרמד שלי כדי ללכת הביתה, הוא נתן לי ד’ בסוף. לא יודע מה יהיה איתי בסוף, נדבר מחר עם ניר, נראה איך הוא יגיב, ומה אני אעשה.

ביום חמישי כמעט ולא היו אנשים במדור, שזה היה מאוד נחמד, עשיתי בונדינג עם הבן העתידי שלי, אני מקווה שלפחות הוא נהנה באותו היום, אחר כך חזרתי הביתה, לא לפני שכמעט דרסתי אנשים במעברי חצייה.

מיום שני ועד יום שישי לא צחקתי, אבל אז ראיתי את איתי, והוא היה יפה, אז היה כבר יותר טוב. על אף שהוא גרם לי להבטיח לא שהוא יפגש איתי בתנאי שאני אספק לו עובדות מדעיות מעניינות, לא סיפרתי לו עובדות מדעיות בכלל, אלא סיפורים על תכנות, הוא אולי קצת התאכזב. בסוף היום התווכחתי שוב עם ההורים שלי, הפעם על חדר ועל כך שהם מתנים חדר בשבילי בחלומות בלתי אפשריים של הרמת גג במקום לסגור פינה בבית, אז בעיקר לא אכפת להם, ודי נמאס לי מזה. בעיקר נמאס לי שבכל העולם רק החדר שלי שבגודל של 10X4 מטר רבוע הוא מקום שנוח לי בו, כי בצבא חרא לי, ובשאר הבית אני לא יכול לא להתווכח עם ההורים שלי, ולשאר המקומות אני מגיע רק כדי לראות.

בשבוע הבא, איך לא, עוד תורנות של שבוע בשק”ם לילה. והפעם בסימן תורנות אחרונה לפני תחילת הקורס, ולאחר מכן אני לא יודע איך אני אסתדר בדברים, אבל אני חייב לעשות את זה, אז זה יסתדר איכשהו. לילה טוב לכולם, עדן סגל.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s