אופטימיות

משעמם לי. תכלס, משעמם לי. אין לי מה לעשות. אחרי שעברנו את שלב עורכי התמלילים, ואחרי שעם הנהיגה אני תקוע, ואחרי שאני עובד בעבודה במשך רוב שעות היום, משעמם לי. בסוף היום, כשאני סוף סוף מסיים לעבוד, כל מה שאני רוצה לעשות זה לא לעשות כלום. לו רק היה לי משהו לעשות, אבל אין לי. בגלל זה אני רודף אחרי דברים מבזבזי זמן שאולי אני ארוויח מהם משהו, ואולי לא. מה זה בזבוז זמן בכלל? הפזם בכל מקרה דופק. איך אני שונא את המשפט הזה, הייתי רוצה לשבור את השעון המסריח הזה, כדי שיפסיק לדפוק, ושאני אוכל לחזור לחיי. בכל מקרה, על אף שמשעמם לי, אני אופטימי, כי אני לא יכול לא להיות.

בשבוע הקרוב אחזור הביתה שלוש פעמים, הפעם גם מחר, זה בגלל שגם בשבוע הבא יהיה לי טסט, ואולי אותו אני אעבור ואולי לא, בכל מקרה עם התקרבות הקורס אין לי אפשרות אחרת. אני חושב שאולי כדאי שאני אסדר לי בנק מטרות כדי שאני ארגיש שאני עושה משהו עם החיים שלי לפעמים, ולנסות להגשים אותם על אף שאין לי באמת יכולת לעשות כלום במהלך הצבא. נגיד, דבר אחד שהייתי רוצה זה ליצור משחקי מחשב, הרבה זמן לא רציתי לרצות את זה כי זה לוקח מלא זמן, אבל אין ספק שיש בזה משהו מהנה בטירוף בסוף, אפילו אם זה משהו קטן. אני חושב שאני אנסה לעשות משהו בשבוע הקרוב, אבל בגלל שאני בצבא רק בימי שני ורביעי, אין לי באמת המון זמן לעשות את זה. אימוני הכתיבה המהירה שלי מתקדמים, אני מתחיל להשתמש באצבעות האחרות שלי במקום באצבע המורה, אין ספק שזה עוד מצריך התקדמות, אבל לפחות אני רואה שזה לא חסר סיכוי. אני עדיין חושב שהשורה המרכזית בעברית היא מפגרת.

בנוגע לתכנות, הוא גרם לי להרגיש שיש לי כח מסוים שלא השתמשתי בו עד עכשיו. הסיבה המרכזית היא שמישהו מהמדור שלי נתן את משחק המחשב המינימליסטי שכתבתי למישהו שאני לא מכיר, והוא די נהנה ממנו, הוא אפילו התעניין מה השיא שלי במשחק וכל זה. וזה לפחות הראה שאני יכול לעשות משהו שאנשים יכולים להנות ממנו, בניגוד לרוב הדברים שאני עושה שהם פשוט לא מבינים. בניגוד להרצאות שלי, ולדוחות שלי, ולמאמרים שלי, ומה לא. בסופו של יום מצאתי משהו שאני נהנה ממנו ואנשים אחרים משום מה גם נהנים ממנו, אז הייתי רוצה לפתח את זה, אבל זה עולה במלא השקעה, ועכשיו עם הקורס אני לא יודע מה יהיה. אני בעיקר מאמין שיצטרפו לרשימת האנשים שלא מבינים מה אני רוצה מהחיים שלהם עוד 5 אנשים חדשים, שמתוכם 3 מהם אשכרה יצטרכו להבין מה אני רוצה מהם.

כזכור, השבוע הקודם היה רע. היה אפילו רע מאוד, ולא ידעתי איך לצאת מזה, הגעתי די מבואס לבסיס. הייתי צריך לפתוח את השקם לילה השבוע, אז זה היה זה, אבל ביום ראשון החלפתי עם יונתן את מילוי השקם, כך שהוא ימלא במקומי אותו, זאת הייתה קצת טעות. בכל מקרה, רק חיכיתי לדבר עם הקבן, ובאמת הגעתי אליו ב4. צעקתי הרבה באותה הפגישה, ועל דברים די מגוונים, אבל יצא מזה די טוב. השבוע היה כבר הרבה יותר טוב. הוא חשב שנבהלתי בגלל הקורס, ועל כך שאני צריך להיות נציג של המערכת הגרועה בעולם. ועל כך שאני אהיה זה שאשבור להם את החלומות בכל מיני דברים. ואולי אני אצליח להיות זורם יותר. אולי אני אצליח יום אחד אפילו לאהוב את זה שלקחתי את האחריות הזו על עצמי, אני לא באמת יודע. הוא שאל אותי למה אני לא עוזב את הצבא, אמרתי לו שאני לא יכול. הוא שאל אותיף אם אני נותן לך להעלות לםסיכיאטר ולהוציא אותך על פרופיל 21, למה לא תעשה את זה, אמרתי לו שאני לא יודע אם לא אעשה את זה , אבל כנראה שאם יש יבה אחת שאני לא אעשה את זה, זה בגלל שאני לא יודע מתי להגיד “המצב הזה פוגע בי , פאק ההתחיבויות, םאק על כולם, אני הולך מכאן” וזה קרה לי גם באולימםיאדה בכיתה י”ב, וזה יקרה גם בעתיד. והמקור של כל הדבר הזה זה פרפקציוניזם חסר גבולות. בכל מקרה, אחרי השיחה שלו הרגשתי הרבה יותר טוב. כפי שלמדתי ביום למחרת,אני לא היחיד ששותף להרגשה הזאת, וזה היה קצת מנחם.

בן, שכדיוע מוכר כבן של יאיר והאיש הכי כפוי טובה במדור, שאל אותי השבוע “תגיד עדן, איך תתמודד כשיהיו בידך חיים של 4 פיסטונים כשאתה לא יכול להתמודד אפילו עם החיים שלך?” וכמובן עניתי לו בצחוק בהתחלה, כי אני לא עונה לאנשים ברצינות בפעם הראשונה שהם שואלים אותי משהו בלי שאני חוזר לזה לפחות פעם אחת, אבל אחר כך חזרתי אליו עם תשובה שנראתה לי מספקת. דבר ראשון, אמרתי לו, אני לא מחזיק בידיי את החיים שלהם, אולי תהיה לי השפעה גדולה עליהם, אבל הם לא יהיו בידיי. דבר שני, זה שאני אולי מרגיש שהחיים שלי בירידה, אבל לפחות היא מתונה מספיק כרגע בשביל להחזיק אותם ברמה נורמלית. וכרגע, מבנה הקורס לבדו מספק אותי משהו, כי הפיטטונים מגיעים, עושים להם פיסטונים וצחוקים, וגם שיחות אישיות, וכמובן טופס טיולים, ואז שולחים אותם הביתה לתמיד, או לפחות לשבוע וחצי, ככה גם אני יכול להשתלב עם זה לאיטי בלי לקפוץ עמוק מידי למים. חוץ מזה, שבעיקר הולך להיות כיף, אז זה לא משנה כל כך.

ביום חמישי הייתה לי פדיחה שיכולה להעלות לי בחלום, ואני כמובן מדבר על החלום שאותו אני מגשים בהיותי שקמיסט לילה. שכחתי את הדלת פתוחה בבוקר כששמתי את הכסף בשקם, והלכתי למדור. לאחר 7 דקות נתגלתה הפירצה, וכל העולם עמד על הרגליים, המב”ס והרס”ר הראשי ומנהל השק”ם. ההשלכות לדבר הזה יכולות לנוע מלא כלום ללא יודע מה, כששלב די ראשוני בזה הוא ויתור עליי בשקם לילה, אני מקווה ששום דבר לא יקרה עם זה בסוף, אבל רק ה’ יודע מה יקרה. אין לי האמת כל כך דרכי פעולה, אם מישהו ירצה לעשות עם זה משהו הוא יעשה, ואני די מחוץ לזה.

ביום רביעי הגעתי לשולחן ארוחת הערב באמירה “עכשיו זה הזמן שבו אני עוצר את השיחה כדי לשאול מי זאת” ואז לא ראיתי אותה, והאדם הרלונטי לא זיהה את התיאור שלי, כנראה ש”היא נראית אוסטרלית” זה לא תיאור טוב במיוחד. זה די מבאס, אבל אני מאמין שתוך כמה ימים התעלומה תיפתר, ואז אני לא אעשה כלום עם המידע הזה.

אני עדיין נהנה מעורך התמלילים החדש שלי, אני מקווה שזה ימשיך ככה. לילה טוב לכולם. וורדפרס שינו את עורך התמלילים שלהם עוד פעם, אני כל כך שמח שאני לא חי בחוסר היציבות הזאת יותר.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s