פוסט ארוך ובלתי מובן

פאק, לא תאמינו לזה, אבל גם עכשיו אני חווה הרגשות שאני לא מאמין ששותפים אליהם אנשים נוספים. והפעם, בסימן “אני לא שמח מדברים שאמורים לגרום לי לשמוח”. כל זאת ועוד, בהמשך החרא הזה.

נתחיל בדבר הגדול ביותר שקרה השבוע. ביום שישי היה לי טסט, ועל אף שלא היו לי שיעורים בשבוע שקדם לשבוע הטסט כי הייתי בשקם לילה, ועל אף שבוטל לי שיעור אחד ביום שלישי, והשיעורים בימי ראשון וחמישי לא היו מספיק טובים, עברתי את הטסט בלי בעיות מיוחדות. בימים שקדמו לטסט לא התרגשתי, ראשית, התעלמתי ממנו בימי השבוע. פרט לכך שקבעתי שיעורים, לא חשבתי על זה במיוחד, התעסקתי בקקא אחר שהיה לי להתעסק בו. ביום לפני קצת נלחצתי, כי לא הרגשתי שהיה לי שיעור מספיק טוב, ועשיתי טעות שהייתה מכשילה אותי בכיף, ואז אמרתי לעצמי שאני הולך לפספס עוד הזדמנות בגלל שאני לא התכוננתי מספיק. במקביל לזה, חשבתי כל הזמן על כך שאני בטוח שאני מספיק טוב, וזה רק מצריך את זה שיהיה לי ביטחון עצמי כדי ליישם את זה. אז קמתי בבוקר, המשכתי לישון עוד קצת, ואז עליתי על אוטובוס לעפולה כדי להגיע לשיעור שהיה שעה לאחר מכן, הסתובבתי בעיר במשך השעה הזאת, היה לי שיעור לפני הטסט שגם בו עשיתי טעויות מטומטמות, ואז הגיע הטסט. במהלך השיעור התווכחתי עם התלמידה שהייתה לפני על האם אני אהיה ראשון או היא תהיה ראשונה, המורה שלי הציע שנטיל מטבע, ואני אמרתי שבכיף, ובמיוחד בשביל זה יש לי את זלוטי המזל שלי. במקום להוציא את זלוטי המזל, הוא הוציא את מטבע ה-5 זלוטי, שבו אין מזל בכלל. הוא שפט לרעתי, ואני הייתי שני. לאחר שהראשונה נכשלה לאחר 2 דקות, התחלפנו תוך 10 דקות. כנראה שלבוחן לא היה כח לכלום בשעה 12, אז איך שהיא נכשלה הוא המשיך איתה לתחנת הדלק בה מתחלפים הנבחנים, התחלפנו, למזלי הייתי צריך לצאת לכיוון ימין בכביש המהיר ולא לשמאל, וככה יכולתי להיות יותר בטוח, נהגתי במשך 20 דקות בערך, לא דרסתי ילדים שהתנהגו בצורה בלתי מובנת על הכביש ליד מעבר החצייה, חזרתי לקניון, ואמרתי למורה שלי שעברתי. לא היה לי ספק שאם הוא לא היה מעביר אותי, הוא לא היה מעביר אף אחד, אז נסעתי הביתה, ומיד כשהגעתי התקשרתי למורה שלי כדי לקבל את התוצאות, והוא סימן לי את הוי. בינתיים לא נהגתי לאחר הטסט כי אני צריך לקבל רישיון זמני, אבל לאחר מכן אנסה לנהוג כמה שאוכל לפני שאוכל אשכרה ליסוע למקומות בעצמי.

אוקיי, אז כולנו שמחים ומרוצים וכיף לנו שיש לנו רישיון וזה, אבל שמחה גדולה אין בי. עולה השאלה, למה? ועולה התשובה, לא יודע. יותר נכון יהיה להגיד שאני יכול לשער מספר סברות למה זה קורה. הראשונה, להיות חסר רישיון נכנס לי לאופי, ועכשיו אני לא יודע מי אני יותר. אוקיי, אני יודע מי אני, אבל זה עדיין די מפריע לי. ואחרי שכתבתי את זה, אני חושב על זה שאני בעצם מאבד את התירוץ שלי להרבה דברים, נכון, אני אוכל להגיע לכל מיני דברים, אבל השאלה תהיה האם אוכל לנצח את שלטון האימה שאחותי משליטה בבית. והאמת, אני לא באמת יודע. לשנינו יהיה רק רכב אחד מתוך השניים לנהוג בו, לה בגלל העזרים המיוחדים הנדרשים לה לנהיגה שמותקנים רק בו, ולי לא יהיה ביטוח לרכב השני. אז אני קצת מרגיש כאילו אני נכנס למלחמה, והאמת שאין לי כח לזה. עוד דבר שנכנס, ואת זה כנראה יאהב ניר, זה הרעיון שאני מקבל אחריות גדולה יותר על חיי, וזה לא נוח לי. הסיבה האחרונה שאני יכול לשער לעצמי למה אני לא מאושר מהחופש העצום שהולך להיכנס לי לחיים, זה שזה מיינסטרימי לשמוח מקבלת רישיון, ובמקביל לזה, אני מרגיש קצת מגוחך לשמוח מזה בגיל 21, ולאחר 4 שנים מאז שיעור הנהיגה הראשון שלי. נכון, היו לי הקלות מסוימות ודחיינות מסוימת, אבל זה עדיין זמן ארוך ביותר. אם הזכרנו את אחותי, אז גם היא הוסיפה עקיצה על זה בארוחת יום השישי, לא היה לי מה לענות לה. אז כנראה יש כאן איזה שהוא שילוב של כל האלמנטים האלה, כשלחלק מהם יש משקל אפסי, אבל יש משקל לכל אחד מהם. חוץ מזה, אין לי טלפון כדי לשמוע את תגובות השמחה של איתי או בר, אז לא שאבתי שמחה מהשמחה שלהם, אבל אני מאמין שהיא הייתה שם איפהשהו. לפי בר. איתי אמר שהוא שמח מהבשורה יותר משהוא שמח מזה שהוא קיבל רישיון, אבל אני לא מאמין לו, למרות שזה בטח הקלה בשבילו שאני אפסיק לבכות לו, בטח כולכם מרגישים הקלה מסוימת.

בכל השבוע כמעט לא עשיתי כלום, לא היה לי כח או פנאי. אני יכול להגיד שזה בגלל שאני עסוק בלעבוד על הקורס או להגיד שזה בגלל שאני עובד על עבודות נורא משעממות, אבל האמת היא שאין לי כח לעבוד. אני נע בין זה לא משנה לי בכלל, לזה פוגע בתחושה המקצןעית שלי, שכאמור היא הדבר היחיד שנותר לי. אולי הסיבה האמיתית היא שאני יודע שבהמשך יהיה לי עבודות בערך כאלה, שהם עבודות קקא של שיקוף העבודה ולא העבודה עצמה. במהלך הקורס הבטיחו לי שאני אעשה קצת עבודה תכלס, אבל נראה איך זה יהיה. תכלס מה שאני אעבוד עליו, אם אני אעשה את זה, זה בין העבודות היותר מגדירות את הדברים שאני אוהב בעבודה, אז אני מקווה לעשות את זה מתישהו, למרות שכידוע, בסוף העבודה יש קקא עבודה, וזה אף פעם לא כיף.

פגשתי את ניר בראשון, לא היה לי הרבה לדבר עליו פרט לכך שאני יותר בסדר. ביום שני ורביעי ניסיתי לתכנת קצת, ביום שני ניסיתי לעשות סקרולינג שוטר, ואז עשיתי משהו בערך, שליטה על חללית ריבועית שיכולה לירות למעלה על מפלצות שיורדות למטה, הבנתי שאני לא נהנה מזה וגרטתי את זה. לקראת יום רביעי חשבתי על דברים נוספים לעשות, והאם ההחלטה שלי הייתה הגיונית. בסוף סגרתי עם יאיר שב-6 אני אלך לאכול, אתקלח, ועד שאני אחזור אחליט מה לעשות. ואז חשבתי על Tower Defence, זה גאנר נחמד שאפשר לעשות בו לא מעט, אמרתי לעצמי. אז התחלתי ביום רביעי לבנות Turret בסיסי, שקצת הסתבכתי איתו, כי אם אתה רק יורה על הקו המחבר בין המפלצת ל-turret אתה תפספס כי המפלצת תזוז בינתיים, ואז לא הבנתי איך לעשות את זה בצורה הגיונית מתמטית, אז פשוט עשיתי 3 קירובים שפגעו בטווח שנראה לי לפחות הגיוני. המשכתי לחשוב על זה קצת, והחלטתי להתקדם עם ה- tower defence לכיוון של Tower Wars, שזה סגנון משחק שלא נראה הרבה, אבל כשהוא מבוצע טוב הוא יכול להיות מעולה. אני לא מתכנן לעשות אותו טוב, אבל אולי מספיק כדי שיהיה נחמד. אני די נהנה מהחופש שאני מקבל מצורת התכנות העכשווית שלי, נכון היא ב-CPP ואני עדיין לא בטוח בה לגמרי, אבל אני מספיק בטוח בשביל להרגיש טוב איתה. בצורת התכנות, שהכרתי דרך Handmade Hero, אני פשוט גורם לדברים לעבוד. אתה פשוט הולך על גרדיאנט ההצלחה הכי טוב, ומגיע בסופו של דבר למשהו טוב. ככה אני יכול בתוך עבודה של לילה לתכנת פרוטוטייפ, ומשם לשפר אותו. באותה צורה אני מתקדם עם התכנות שלי, אני פשוט עובד הרבה, עושה את מה שנראה לי טוב, ומקווה לצאת בסוף עם יכולות שלא היו לי כל כך קודם.

ןלבסוף, הסיפור על הענק הרגיש. ביום רביעי התעצבנתי על מספר אנשים מכך שמישהי מהמדור לא הלכה הביתה עד 9:30, ולאף אחד לא היה אכפת. אז דבר ראשון הלכתי לדבר עם אחד הקצינים במדור, ושאלתי אותו למה לאף אחד לא אכפת. והוא אמר לי שלא נראה שהיא הורגת את עצמה ושזה לא נראה שהיא נפגעת מזה יותר מדי, ושאם הוא היה שם לב לשינוי בהתנהגות הוא היה עושה משהו לגבי זה. (בכל מקרה דיברתי על זה עם יאיר שישים לב לכך, כי אני לא חושב שזה טוב כל כך בלי קשר). מה שהוא כן אמר לי, שקצת הפתיע אותי, זה שהוא שם לב לסימנים האלה אצלי, ושהוא כן בירר אם הכל בסדר איתי. לפי האנשים שהוא שאל הייתי בסדר, שזה קצת מוזר, ואני לא יודע את מי הוא שאל, כנראה שאת יאיר או פוקסי ואם לא הוא גרוע. בכל מקרה דיברתי איתו על הדברים, על השבוע הקודם, על השירות, ועל שנאת הפטרנליזם שלי. זה היה נחמד. לאחר השיחה איתו החלטתי להיות אבא אנטי-פטרנליסטי, אז כל פעם שתראו אותי נוהג בפטרנליזם תודיעו לי, אני מבטיח לנסות לתקן.

אז מחר חצי יום חופש, ואז משם ניסיון לתפוס את ארוחת הצהריים במושב שני, אחר כך כנראה תהיה ערימה, ומשם המשך יום כרגיל. לילה טוב לכולם.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s