יואו, פיסטים זה מעייף

ועכשיו זה מגיע הזמן הזה בשבוע שצריך לכתוב במשך שעה עד שעה וחצי. ואני מקדיש את השעה הזאת בשבילכם בבית, או באוטובוס, או בשירותים כשמשעמם לכם ממש, כנראה האופציה האחרונה.

אז השבוע, לא תאמינו, התעסקתי בקורס, והתעסקתי הרבה בקורס. כל כך הרבה התעסקתי בקורס, שתכלס אין לי על מה לדבר חוץ מזה, ועל זה אני לא כל כך יכול לדבר. ביום ראשון התחלנו את המשחק, נכנסתי למוד הפעלה אחר מבדרך כלל ואשכרה נתתי לעצמי את הקרדיט שאם אני אפעל כמו שאני חושב הדברים יהיו בסדר. אז הרבה פעמים בשבוע הזה אפילו לא כל כך חשבתי האם הדברים שאני עושה הם נכונים או לא, היו כן דברים שהתייעצתי לגביהם עם יאיר, כמו מידת המעורבות שלי בקורס או מה לעשות איתם בשעה הקרובה בה יש עדות ואין לי מה לעשות איתם בתכלס. אני שמח שהוא עזר לי בזה. חוץ מזה, העבודה עם הכושים הולכת נהדרת, עד למצב בו אני מרגיש קצת כמו החוליה החלשה. אני עובד עם האבא הכושי בצורה די טובה, אנחנו די סומכים אחד על השני, הוא פותר בעיות גדולות שנוצרות בקורס, אני מנסה לפתור חלקים מהבעיות, אני ממש שמח שהוא שם, וגם אמרתי לו את זה. בסוף השבוע הוא כבר טיפס לפסגת המועדפים של הטלפון החדש שלי, ולפי מה שהוא אומר גם אני אצלו. לפי סיכום השבוע, הפיסטים היו מרוצים, הם נהנים מהלימודים ומהיחס. הם אמרו שהאוכל טוב יותר ממה שהם ציפו, שזה אומר שהאוכל ממש התדרדר בטירונות, כי בטירונות שלי מצב האוכל היה דומה נראה לי למה שיש עכשיו.

השבוע עבדתי יותר מכל השבועות בשנה האחרונה, קמתי כל יום בשעה די מוקדמת, והלכתי לישון בשעה די מאוחרת. העבודה הסתיימה כשעתיים וחצי מהשעה הרגילה, ואני כל הזמן הייתי צריך לטפל בדברים של הקורס. אז מנוחה גדולה לא הייתה לי, אבל די שמחתי. אני מקווה שבאיזה שהוא שלב נצליח להתייצב על שגרה ואני אוכל לא לעבוד כל כך הרבה. בהרבה מקרים גם נקטתי בשיטת הלא לוותר לפתרונות קלים, ונכנסתי באנשים בדרגי כוח כדי לקבל מה שאני רוצה, ובדרך כלל גם קיבלתי מה שיכלו לתת לי.

יש דבר אחד שהייתי רוצה לשנות באיך שהתנהגתי, וזה זה שלא נתתי קשב מספיק כדי לפתור את בעיית השיעמום של הפיסט העתודאי שלי. הסיבה שזה לא כואב לי כל כך, זה שעד יום חמישי זה נפתר מעצמו. ועל אף שבמדור אולי יבקרו אותי על זה שהייתי בו זמנית גם קשוח וגם לא נתתי לזה את הקשב, לי לא היה זמן וכח לטפל בזה, כלומר, אם הייתי צריך לטפל בזה היה לי רק את זמן הלילה, ולא היה לי כח בלילה לטפל בזה. מה שכנראה הייתי צריך לעשות זה לחלק אחריות, ולשלוח אותו לעשות את זה מתישהו בשעות הצהריים, לפעמים הכי קשה זה לשחרר את המושכות.

אחד הדברים שהכי הפתיעו אותי בסיכום השבוע,זה שהם אמרו שהם לא הרגישו שעשו שמיניות באוויר בשבילם, או במילים אחרות, הצלחנו. הדבר השני שהפתיע אותי, זה שהם לא הלכו הביתה ישר אחרי סיכום השבוע, אלא הלכו פאקינג לאכול, אני לא עשיתי שום דבר כזה, וברחתי הביתה.

בשביל לברוח מכל הקטע הזה של הפיקוד ובשביל להזכיר לעצמי שאני גם בן אדם אמיתי, כל השבוע חשבתי על זה שאני רוצה להגיע הביתה ולתכנת את בעית התלת מימד המזדיינת הזאת שהזכרתי בפעם הקודמת. אז הגעתי ביום חמישי, הלכתי לישון אחרי שראיתי בטלוויזיה איזה פרק של אבודים עם שואה, וביום שישי בצהריים התחלתי לעבוד על זה. אז התחלתי בלתכנת את הניסיון הראשון שלי, ושום דבר לא זז, ואני מדבר על לצייר קוביה. כשאני מדבר על שום דבר לא זז, אני חושב שהיו לפחות שני שניות בין פריימים. בהתחלה ביום שישי רק עשיתי קוביה בשיטה החדשה שלי, אבל אז ראיתי ששום דבר לא זז, אז המשכתי בלעשות פעולות בוליאניות שהייתי צריך לחזור עליהן אחר כך. יום למחרת התחלתי לעשות אופטימיזציה, למדתי איך להפעיל פרופיילר בערך, וגיליתי שהחור השחור של הריצה שלי היא פעולת המכפלה הוקטורית, שאותה עשיתי 5 פעמים על כל פיקסל על כל פריים. הדבר הראשון שעשיתי זה לזרוק הרבה דברים שחישבתי על כל משולש אל תוך הסטראקט של המשולש, וכך הייתי צריך רק לחשב את הדברים האלה בכל פריים פעם אחת, וכל מה שנשאר לי זה שלוש מכפלות סקלריות. השתמשתי בפאקינג אסמבלי של SSE4 שאלה קבוצת פעולות שעשו למעבדים כדי לחשב דברים על מספר מספרים של נקודה צפה בו זמנית. כשעשיתי את זה הרגשתי שיפור, אבל זה לא היה מספיק. השיפור המרכזי היה כשחישבתי את הנקודות בהם המשולש נמצא על המסך ולקחתי את זה כנקודה ראשונית לבדיקה, שאם הקרן לא עוברת את זה היא לא מתקבלת. ככה עברתי את קו ה”לא זז לי שום דבר”. בסופו של דבר, הגעתי לאיזה 16 הרץ ברינדור קוביה מסתובבת על דיבאג, ועברתי את 30 הרץ עם אופטימיזציה.

הנקודה האחרונה שלי: תלת מימד זה חור תחת. אין לי שום מושג איך משחקים עם תלת מימד עובדים, כי הם צריכים לעבוד עם הרבה יותר מקוביה אחת, ואני לא מצליח להגיע ל30 הרץ עם זה, והם עשו את זה לפני 15 שנה או יותר. כנראה שבשלב מסוים אני אצטרך לפתוח ספר, אבל אני ארגיש כנראה בנחיתות טכנולוגית כי אין לי GPU, וזה די קקא.

אפרופו יום השואה, הייתי בצפירה בטקס, ואז הלכתי. ממש לא היה לי כח לשמוע על נאצים באותו יום, וגם רציתי לראות אם למישהו יהיה אכפת, כמובן שלא. במהלך הצפירה שמעתי קול פנימי שאומר לי “עדן, עכשיו צריך להפסיק עם כל הציניות, ולהשתתף עם כולם בשנאת נאצים”, לא היה לי כח להשתתף עם כולם, אז הלכתי. חוץ מזה שכמובן הצבא לא תורם הרבה להרגשה הזאת. גם לא הייתי בעדות, הייתי צריך לטפל בפיסטים ומילואימניק, אז לא רציתי להגיע. שואה זה קקא.

טוב, לילה טוב לכולם, אני הולך לשחק לי דיגימון וורלד 3.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s