הפעם רוב המירמור שלי נמצא עד הפסקה השנייה

ניצחתי את המבצע מלביש, הוא ניסה לנצח אותי, אבל אני יכולתי לו. וכשאני אומר יכולתי לו, זה אומר שהלכתי כמה שיותר מהר לאוטובוס, ועקפתי אנשים כדי לא להישאר בתחנה המסוכנת הזאת. אם כבר מדברים על זה, למה המשטרה הצבאית לא מתייחסת לזה? מה המטרה האמיתית שלה כשהיא בוחרת להעניש בדיגום על פני עוולות חברתיות שעושים חיילים? למה הם לא מחלקים דוחות לחיילים המעשנים בתחנה המרכזית, ובמקום זאת מעדיפים ללכת על החיילים בעלי הזיפים? בתכל’ס, כולנו יודעים שהתשובה היא שאסור לשאול, כי כל מה שתקבל מלשאול זה את התשובה המפגרת “בצבא אין הגיון”.

ואפרופו תשובות מפגרות, אני רוצה להתמרמר. והפעם, להתמרמר על החייל החדש שעבר לחדר שלי. לאחר שבמסדר הקודם אחד החיילים התבלבל ואמר לאחראית המגורים כי אחד החיילים לא ישן יותר בחדר, קיבלנו ביום רביעי חייל חדש שהיה בקומה שפינו לטובת דברים אחרים. אני מכיר אותו קצת מהמגורים ומהשק”ם לילה, ופעם חשבתי שאני שונא אותו בגלל משהו, ואז נזכרתי שאני בכלל חשבתי שהוא מישהו אחר. בכל מקרה, ביום רביעי אמרתי לו שמחר אומרים היום או משהו כזה, ואז הוא אמר לי “אפשר לחשוב שאנחנו קרביים שסוגרים 21 שאנחנו אומרים את זה”. זהו, זה כל ההתמרמרות שלי, אם למישהו יש בעיה עם זה, אז אני חייל גובניק שאומר מחר אומרים היום על אף שאני מגיע הביתה כל סופש ופעם הייתי מגיע גם בימי שלישי. אני מזמין את כולם להסתכל על השיר ביוטיוב “סגרתי 28 אז מותר לי לאנוס” כדי להבין למה אני חושב שזה מטומטמם. אני גם לא תומך באונס.

אז בקורס אנחנו קצת מפגרים בחומר שאנחנו צריכים ללמוד, וזה חבל אבל אני שוחק שיניים וממשיך כרגיל, ולא מאיץ במיוחד באף אחד. הילדים כבר קצת מתמרמרים עליי, שזה נחמד, כי זה אומר שאני עושה את עבודתי היטב. במהלך היומיים האחרונים היינו תקועים על תרגיל ממש קשה, שלא היה לי הרבה מה להגיד בו, כי כל אמירה תוביל לפגיעה מסוימת בתפקיד התרגיל, ואולי רק אני חושב ככה. בכל מקרה, בסוף יום חמישי עשיתי משחק עם שני חניכים שלי בנפרד, ובו אמרתי להם, הנה דף ועט, עכשיו נעשה סיעור מוחות. מאוד מהר הם הגיעו להתקדמות מסוימת לבד, שזה מפתיע, כי לא חשבתי שתרגיל פסיכולוגי כל כך פשוט יכול לעזור כאן. כשאתה מלמד, אתה גם לומד.

חוץ מזה, הייתי צריך להתמודד עם לחץ של אחת התלמידות מהתוכנה בה עשינו את התרגילים. נתתי לדברים להירגע במשך הרבה זמן, אבל שום דבר לא עבד. אז שלחתי את יאיר לעבוד איתה במיוחד במשך שעתיים, אחרי זה הכל היה בסדר. ידעתי שיאיר הוא האדם הנכון למשימה, בעיקר בגלל שאני בבירור לא, אבל זה היה די מדהים לראות כמה זה עבד. יאיר יצא מותש לגמרי מזה, אבל הוא המשיך לעזור לי אחר כך. אני הייתי כבר ממש מעוצבן מזה באיזה שהוא שלב, ואני כבר ממש מודאג מזה בהמשך הקורס, אבל בינתיים אנחנו רגועים על סף הסערה הבאה, אפשר להגיד נחים על זרי הדפנה.

פוקסי ניסה להקרין אצלנו פרקים של אנימה המכונה Full Metal Alchemist,אבל אחרי שכבר שלושה שבועות אנחנו לא מצליחים לראות אותה, אני כבר התבלבלתי בינה לבין Neon Genesis Avengelion, שגם עליה דיברנו האם לראות או לא. אז השבוע פוקסי אמר לי שהכל מוכן והוא הביא את הקבצים בפורמט הנכון והכל, ורק צריך לחבר את הדיוידי הנייד ולראות, שאלתי אותו אם הוא בדק, ומסתבר שהוא השאיר את הדיוידי במדור. אז חיכינו ליום ראשון, חיברנו את הדיסקאונקי, וברור, הרזולוציה הייתה גבוהה מידי. אז גם השבוע לא ראינו שום דבר. ביום חמישי כשארגנו את התיקים ליציאה הביתה, הוא אמר לי להזכיר לו לשים את הדיוידי הנייד בתיק כדי שהוא יוכל בבית לסדר את כל הדברים, לא הזכרתי לו אבל הוא זכר, הוא זכר לא לקחת את כבל החשמל של הדיוידי ואין לו בטריה אז גם הפעם אנחנו מטילים מטבע לראות האם נצליח לראות בו משהו או לא. כל הסיפור הזה של לראות סרטים במדור הוא על הפנים, בהתחלה המחשב מוזיקה לא עובד, ואז המחשב של מישהו במדור לא מצליח לעשות output לסאונד, ואז הדיוידי הנייד הזה עובד רק בפורמטים מסוימים, וחוץ מזה אף פעם אין לנו כוח לראות סרט באורך מלא. איזה באסה.

השבוע לא הקלטנו ספיישל לג בעומר, לא היה לי כח באף יום לעשות את זה. ביום רביעי חשבנו אולי לעשות את זה, אבל במקום זה הלכנו לישון. טוב, תמיד יש שבוע הבא. מה שכן עשינו בערב, זה שעשינו פעילות גיבוש עם הילדים. ביום חמישי הייתי צריך להביא עוגה לישיבת מדור, עכשיו יש בעיה להכין עוגות במדור כי פוקסי קיבל הוראה לקחת את הבלנדר הביתה ובינתיים לא עושים איתו כלום כי הוא בבית של פוקסי. אז נפלתי על לעשות כדורי שוקולד, כמעט כל שנה אני עושה כדורי שוקולד, זה עושה רוטציה בין זה ובין להגיד לאמא שלי להכין עוגה. הפעם קנינו מצרכים ביום שלישי, וביום רביעי עשינו אותם עם הפיסטים. הם יצאו באמת בסדר, עם קצת טעם לוואי. בן אמר לי שהם יצאו חרא, אחרים אמרו לי שהם יצאו טובים, אני אמרתי לבן שהוא יצא חרא.

יש רק עוד שני דברים על סדר היום. הראשון הוא שהתלבטתי מאוד האם ללכת לל”ג בעומר או לא. מצד אחד, חשבתי שאני לא אהנה שם, כי אני יודע מי יגיע ואני יודע שהרבה מהם אני לא אוהב, וחוץ מזה שיש שם הרבה וזה בדרך כלל לא כיף. מי שזוכר מלפני שנה, את הפגישה השבועית של בר ועדן התחלנו בגלל שלא נהנתי מל”ג בעומר של שנה שעברה, ובר אמרה שזה בגלל שאני לא נפגש אחד על אחד עם אנשים אז החלטנו להתחיל עם זה. קצת לפני זה התחלתי לכתוב את הבלוג הזה, בתאריך לועזי יש עוד בערך 10 ימים. בכל מקרה, הסיבה שלא הייתי בטוח אם לא ללכת או כן ללכת, זה בגלל של”ג בעומר נהיה סוג של סמל, לפחות מבחינתי, של התכנסות של השכבה במקום אחד פעם אחת בשנה. אי הגעה לטקס משולה לכפירה במוסד השכבה, ולא ידעתי האם ללכת עד לקיצוניות הזאת. אז דיברתי עם שירה וגל, והם אמרו לי שהם לא רואים את זה כסמל, וכנראה שאני באמת לא כל כך אהנה בדבר הזה, אז וויתרתי. בדיווחים של שבת בבוקר נאמר שבאמת אני לא הייתי נהנה שם, כי השיח נשלט על ידי אנשים קצת שטחיים.

לפני שאני נכנס לתוך העולם התכני שעשיתי השבוע, אני רוצה להגיד ששמעתי בסטרים של Handmade Hero שיש פרויקט שהיו רוצים להביא אליו אנשים לRAD gaming toools, איזה דיבאגר או משהו, ופשוט לא הצליחו למצוא אפילו בן אדם אחד שיהיה מספיק טוב כדי לעשות את זה. אז יש כאן עבודה של מאות אלפי דולרים בשנה, שכנראה מתגמלת, די מנותקת מהאין לי חיים של ההיטק הישראלי, שאף אחד לא רצה. זה גרם לי לחשוב שאני רוצה להיכנס לשוק הזה. מאז קצת ירד לי, אבל מי יודע.

וההתקדמות בתלת מימד, הפעם התקדמתי בעיקר בצד ממשק המשתמש. לאחר שהוספתי יכולות הזזה וסיבוב בעזרת המקשים, שזה היה נחמד, ניסיתי לעשות זום בתמונה. כלומר, חשבתי, ובדיעבד גיליתי שזה לא נכון, שיש הבדל עקרוני בין מרחק המסך למצלמה ובין הדיסקריטזציה של זוויות ההסתכלות שלנו. לאחר שהתפסטנתי על זה ממש הרבה זמן, בערך כמה שעות, החלטתי לראות סטרימים של דברים, ואז פתחתי MSPAINT, ציירתי את התמונה, וגיליתי שאין הבדל. עולה השאלה אז, איפה כן אנחנו צריכים את זה. אז אנחנו כן צריכים את זה בהצגה אורת’וגרפית, בשביל אנשים שלא מכירים אבל עדיין קוראים את זה, אם נגדיר את ציר z כציר המאונך למסך (ודרכו עובר גם מוקד המצלמה שלנו), ואת הצירים x וy כצירים הפורשים את מישור המסך, אז בהצגת פרספקטיבה, הנקודות )שלהן ערכים מקוריים x,y,z) שאנחנו מציירים על המסך הם, לפי שוויון משולשים, x/z וy/z. בניגוד לזאת, בהצגה אורתוגרפית, אנחנו מציירים רק את ה- x וה-y של כל נקודה. בספרים מסוימים נכתב כי אפשר לחשוב על הצגה אורתוגרפית כגבול של הצגת פרספקטיבה עבור אורך מוקד ממש ארוך, מסתבר שזה לא ככה, לפחות כך נראה לי, כי אם צריך לתקן את הזום של הנקודות אז זה זהה לשינוי המוקד ואז אנחנו לא מתקדמים. אז הוספתי בשביל הקטע מצלמה אורתוגרפית, אבל רציתי גם מצלמת פרספקטיבה, אז עשיתי כמה מסכים למצלמות השונות, ועכשיו יש לי תצוגה של Top, Left, Front, Perspective כפי שהיא קיימת כמעט בכל התוכנות, למשל 3dsmax. חוץ מזה, הוספתי גם שליטה בעזרת המסך במיקום הורטקסים של הקופסה שלי, עכשיו אני יכול להפוך את הקופסא לכל אובייקט תלת מימדי המכיל 12 משולשים שכמה מהם חולקים קצוות (edges) משותפים. ההתקדמות השבוע הייתה בסימן “אני זורם ולא אכפת לי לאן, כי כל עבודה בתכנות משפרת אותי בתכנות”.

נראה לי שזה הזמן להגיד לילה טוב לכולם. תהנו בשבוע הקרוב.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s