הסאונדטראק החדש

והפעם, קראו לי פלצן במקביל למטומטם, אני שומע סאונדטראק בזמן שאני כותב את הפוסט, ולא סתם סאונדטראק, אלא הסאונדטראק של Final Fantasy 9 כנראה משחק הFinal Fantasy שהכי נהנתי ממנו. בכל מקרה, לא כתבתי ביום שבת האחרון, כי אני עושה מה בא לי, וגם כי לא היה לי מה להגיד. כל זה השתנה כשהתחלף השבוע וגם הפעם אין לי מה להגיד, אבל יש גבול לכל סדרה עולה וחסומה, וגם לתעלולים. אז על מה כותבים אחרי ששבועיים לא כתבתי? הרי אי אפשר לכתוב רק על השבוע האחרון, וגם לא זוכרים את השבועות שלפניו, אז אני אתחיל לכתוב ואחליט תוך כדי.השבוע התחיל בשק”ם לילה, כשחשבתי שהבעיה הכי גדולה שלי איתו תהיה למצוא לי מחליף ליום חמישי בערב, תיקון ליל שבועות ביאסא. אבל ביום שני בבוקר אמא שלי הודיעה לי שהסבתא שלי מתה, אז הייתי צריך לבצע החלפות גם במדור וגם בשקם לילה כדי לעלות לצפון ולהיות בהלוויה. למזלי, אחותי הוציאה רכב ואספה אותי בתמורה לפחית קולה, אז לא הייתי צריך גם להשתגע עם אוטובוסים כמו שהיה כשסבא שלי מת בזמן הטירונות, אז הייתי צריך לעלות מהדרום לצפון ללא התרעה מוקדמת כי לא היה לי טלפון. בכל מקרה, אחד האנשים היה חבר טוב ולקח לי את הערב בלי לחשוב פעמיים, כשאחר כך הוא ניסה להחליף חלקים מהערב שלא היו נוחים לו. במדור התנהגתי כמו מכונה, לא היה לי כח לקורס בכלל, ובעיקר ניסיתי לעשות דברים פשוטים כדי להקל על הדרך ושארית השבוע, כל מיני אנשים אמרו לי דברים והקשבתי בחצי אוזן, אבל ממש לא היה לי כח להתעמק בדברים. אז אחרי שארגנתי הכל, אחותי הסיעה אותי הביתה, נחנו קצת בבית עד שאחותי ואבא שלי הגיעו, אחרי זה גם נחנו, ואז עלינו עוד יותר צפונה לתל קציר. הייתי בלוויה, היה מרגש, היה גם חם בטירוף. זה התחיל בסביבות 5, אבל היה חמסין ובעמק הירדן חם תמיד, אז זה היה ממש בלתי אפשרי, כמו שציפיתי, יצאתי עם כאב ראש מהשמש הזאת. בהמשך התכנסנו במועדון הקיבוץ, שם היה אוכל והתכנסות, דיברתי עם האחיות של סבתא שלי, ועם שאר בני המשפחה. חזרנו לבית שלהם, ישבנו שם עשר דקות, ואני נהגתי לגן-נר.

ביום למחרת לא הסתדר שאני אעלה לצפון וארד לבסיס, כי אמרתי לבחור ההוא שאני אפתח את השק”ם באותו יום, אבל לא באמת יכולתי לעבוד באותו יום, אז פשוט נשארתי בבית ותכנתתי, למרות שהרגשתי שלא הייתה לי השלמה עם זה, אז לקחתי גם את יום חמישי ועליתי לשבעה אז. בשק”ם לילה באותו הערב יכלתי להשתמש בתירוץ “נכון, אני לא מצויד, פשוט סבתא שלי מתה אתמול ולא הספקתי להביא לכם דברים כשהגעתי ב4 וחצי רק כדי לפתוח לכם את השק”ם. תרצו משהו בכל מקרה?”. ביום רביעי אחרי זה הייתי כבר ממש מצויד. בארוחת הערב של יום שלישי ראיתי לקוחה קבועה שלי בתורנות מטבח, והיא אמרה לי שנתראה אחר כך, היא לא קיימה את ההבטחה, אבל אין לי משהו יותר טוב לחפור בו. ביום שלישי הגיעו פוקסי והפיסטה לשקם לילה למשך שלוש שעות,מ ובדיוק כשהם הגיעו הופיעה מישהי שהתווכחה איתי על מחיר המאגנום שהיא קנתה, שבמקרה והיא הייתה קונה מים היא הייתה משלמת עליו 8.90, אבל היא שילמה 9.90 כי לא היה לי מים. בדרך כלל, אין לי כח לשטויות האלה, אני פשוט אומר שאני לא יכול לעשות שום דבר עם זה ושולח אותם לדרכם, אבל הפעם היא היא הייתה די יפה, אז לא היה אכפת לי להשקיע את 5 דקות המאמץ שדרוש כדי להסביר ביסודיות למה אני לא יכול לעשות שום דבר, ומה דרכי הפיתרון האופציונאליות, שזה פחות או יותר לקחת את החשבונית למנהל מחר בבוקר ולדרוש ממנו את הכסף, ואולי לקבל ואולי שלא. כדי להוכיח כמה שאני שובניסט דו פרצופי מניאק, שעה לאחר מכן הגיע מישהו עם אותו הסיפור, ולא היה לי אכפת ממנו בכלל, אז פשוט נתתי לו את החשבונית ושילחתי אותו לדרכו. כשסיפרתי לשירה את הסיפור הזה בתיקון, היא לא רצתה להגיד שאני שובניסט מניאק, אלא שאני סתם גבר, ואולי זה משתמע מזה, אבל היא אמרה שלא.

וואוו הגיע קטע מוזיקלי שאני ממש אוהב בסאונדטראק הזה, זה פחות או יותר קטע המוזיקה הטוב ביותר שנמצא במשחקי מחשב מהתקופה הזאת. אין, פעם היו משקיעים במוזיקה במשחקים, וגם עכשיו משקיעים לא מעט.

ביום ראשון דיברתי עם איתי בזמן שהייתי בשקם לילה, וזה היה נחמד, על אף שעלו שם דברים שלא השתגעתי על לשמוע אותם. וביום שלישי דיברתי עם אבנר, הוא אמר לי להגיד לאמא שלי שאני אפגוש אותה בעפולה בחמישי ולא בטבריה, ולמרות שאחר כך היא ממש רצתה שאני אעלה לטבריה, בסוף עליתי לעפולה, וזה היה גם כי היה הפרש של 40 דקות בין זמני ההגעה של האוטובוסים. הגעתי לעפולה ונהגתי לצפון, בדרך שלא נסעתי בה כל כך הרבה ברכב פרטי, אבל היא כללה הרבה ירידות, אז גם השתמשתי לראשונה בגיר החצי אוטומטי שנמצא ברכב, שזה אומר בעיקרון ידני בלי קלאץ’. זה היה מאוד נחמד. הגענו לשם, פגשתי קצת אנשים שהכירו את סבתא שלי, לא המון, אבל זה היה נחמד שהיו רק כמה אנשים כל פעם ואז היה אפשר להתרכז בשיחה באופן סבבה. בשלוש יצאתי לטבריה עם זוג שהגיע, והם הורידו אותי בתחנה המרכזית, שם לקחתי אוטובוס לירושלים שהיה ממש ארוך ומעיק, כשגיליתי שאני מקדים דיברתי עם אבנר והוא אמר לי להגיע אליו, אז נסעתי ברכבת הקלה, להכזבתי לא חטפתי אבן בראש, ונחתתי בפסגת זאב. אכלנו קצת, דיברנו קצת, הסברתי לו על הBandwidth המטורף שצריכים לעמוד בו כבלי מסך, ואז הגיעה מישהי שאספה אותנו ואת יהונתן והסיעה אותנו ליאסא. פגשתי הרבה אנשים שם ודיברנו קצת על הא ועל אמא שלהם, ואז התחיל התיקון.

למי שלא מכיר, התיקון זה טקס פגאני שבו כל בית הספר עומד במעגל ומלחשש מילות סתרים על מנת לתקן את החורים בזמן-חלל ואת ההפרעות בתווך האלקטרו-מגנטי. בעצם, זה ערב של הרצצאות בנות 50 דקות, כאשר בכל שעה עגולה יש מספר הרצאות שניתן ללכת אליהן. הפעם הייתי ממש חלש, וראיתי רק ארבע הרצאות. ההרצאה הראשונה הייתה לא כל כך טובה, והיא הייתה על השיר 9 to 5 של דולי פרטון, ועל איזו שהיא פרשנות מרקסיסטית לשיר הזה. אני חושב שאפשר לסכם את ההרצאה בכך שהוא אומר שמונוטוניות ואיבוד עצמך בעבודה מונוטונית זה רק נחלת הקפיטליזם, ואז אפשר להגיד שזה בעצם מרקסיסטי. אולי בעצם זה היה רק על מה שמרקס כתב, ואז הוא אולי דיבר על ניתוח מאוד ספציפי,אבל לא נראה לי, לא בטוח, אבל הייתה שם מישהי מעצבנת שכל הזמן זרקה הערות מעצבנות. כל הזמן היא דיברה כאילו מורים הם המנוצלים הגדולים של המערכת הקפיטליסטית, שתמות. ההרצאה השנייה שהלכתי אליה זה של מרצה שכל שנה אני הולך אליו, והפעם זה היה בנושא “ראובן בן יעקב”. מסתבר שהמניאק שכב עם פילגש אביו, והמרצה ניסה להסביר איך אנחנו מניעים למצב כזה. למדתי לא מעט מזה. ההרצאה השלישית שהלכתי אליה הייתה הקראת סיפור מפפירוס westcar, עם קצת תרגילים לקריאת הירוגליפים, ישבתי עם מישהו שאני לא מכיר בכלל וניסינו לפתור את התרגילים בזמן, אבל לא הצטיינו. הסיפור היה על כך שהפרעה מעוצבן ושום דבר לא מרגיע אותו, אז הוא קורא לכהן שלו ואומר לו את זה, אז הוא אומר לו “למה שלא תשוט בנהר עם 20 כוסיות?” אז פרעה זורם על זה, ולחותרת הראשית נופל תכשיט למים וכתוצאה מזה היא עוצרת מלחתור ולתת קצב. כשהפרעה מגלה את זה, הוא אומר לה תמשיכי, אני אחליף לך אותו, היא לא רוצה, אז הוא קורא לכהן, הכהן לוקח מחצית מהנהר ושם אותה במחצית השנייה של הנהר, וכך מוצאים את התכשיט. זה מין סיפור חציית ים סוף קדום. ההרצאה הרביעית הייתה בנושא חינוך, והיא הייתה על האם יש קאנון מסודר שצריך ללמד בזמן החינוך, או שמא זה שרירותי, וכללה גם קצת דיון. אני אמרתי את המילה האחרונה, אז אני ניצחתי, וגם גל אמר שלא אמרתי משהו מטומטם בכלל.

אחר כך ישבתי עם הברגל ושירה במרפסת הצהובה, שזה איזה סוג של מועדון כזה, ודיברנו במשך כמה שעות. בשלב מסוים עזבתי כדי לדבר עם מישהו שלמד איתי בטכניון שאמר שיש לו איזה מאמר שהוא רצה לדבר איתי עליו, זה היה נחמד. באותו זמן כולם עזבו, ונותרתי לבד. אז קצת לא ידעתי מה לעשות, ניסיתי לדבר עם יעל אבל זה היה כבר מאוחר מידי והיא הייתה גמורה מעייפות והלכה לישון, אז דיברתי עם רועי בלומברג קצת עד שאספתי את עצמי ונסעתי לתחנה המרכזית עם הבן שלי, שם הופתעתי לגלות פעם נוספת שאין אוטובוסים לעפולה(שזה מפגר כי זה מה שקרה לי גם בשנה שעברה). במקום לחכות לאוטובוס של שעה וארבעים אחר כך, נסעתי לתל אביב ומשם לעפולה, והגעתי במקביל עם אנשים שחיכו שם, תכלס העדפתי את הדרך שלי. אחר כך הלכתי לישון וקמתי ב3 בצהריים, ומשם בעיקר תכנתתי וראיתי סרטונים באינטרנט.

אוף זה היה ארוך, אבל אין לי על מה להתלונן. לילה טוב לכולם.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s