כשפשוט אין מה לכתוב

אוקיי, אז הפיינל פאנטאסי התחיל, ועכשיו אנחנו יכולים לכתוב. ועל מה אנחנו הולכים לכתוב הלילה. תכלס אין הרבה, אבל נתחיל אולי אני אמצא נושא צד לדבר עליו.

ביום ראשון קמתי לבוקר ללא בן, והייתי צריך להתנחם שלפחות פוקסי היה, אבל ביום למחרת גם הוא עזב אותי. אז נשארתי די לבדי במדור, מנסה להתקיים ביחד עם יאיר. יותר גרוע מזה, ביום רביעי היה יום ספורט בבריכה, שזה בעצם יום בו יושבים על כיסאות של בריה ולא עושים כלום, אבל אני הייתי עם הקורס כי הרמד לא הצליח לסדר שהם יצאו. אז נשארנו לבדנו, וזה היה מה זה ארוך רק אני והפיסטים, ארוך וקשה. ביום שלישי שילחתי את הפיסטים הביתה ב6 כי כולם חוץ מאחת הלכו, אז שילחתתי אותם וגם אני הלכתי.

כשהגעתי הביתה אבא שלי אמר לי שהוא קבע פגישה עם זוג אנשים שמעוניינים בעבודת פיתוח, אז אכלתי משהו והלכנו אליהם. כל אחד מהצדדים ניסה לשווק את עצמו כאילו הוא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו, ובסוף סגרנו על לדבר בהמשך. בהתחלה חשבתי שזה יהיה קצת קשה, אבל לפחות אני יודע מה לעשות, עכשיו אחרי שחזרנו לדבר ביום שישי, גם את זה אני לא יודע. אולי אני אתייעץ על זה עם יאיר, אבל אני באמת לא יודע איך לפרוץ שם, אולי צריך לזרוק את כל הקופסא שלהם לפח, אבל אני באמת לא כמה זה ריאלי. בינתיים זה נראה כאילו הם מנסים להתפרץ לדלת פתוחה, כשההפרש היחיד שהם יכולים להביא לשולחן זה אפליקציה מהסמארטפון, באמת פריצת דרך. קיצור, אני ממש קרוב ללזנוח את זה, או להעביר את זה למישהו אחר מחבריי.

ביום חמישי בן חזר מתגלית, ותכלס אוכזבתי. א. הוא נהנה, שזה דבר די דוחה שלעצמו, ב. לא יצא לא שום מין מזה. אז בארזים לא נפלה שלהבת, אבל איפה שהוא שם בחורש הים תיכוני כן נפלה. תכלס אני די שונא את תגלית, אף אחד לא שותף איתי לשנאה הזאת, שזה די עצוב. מה שבטוח, זה שלהיות מריונטה של המדינה במדי צבא אני עושה מספיק בעבודה שלי, ואני לא צריך גם להראות כמה זה מגניב לאמריקאים מטומטמים, או לא מטומטמים, מה זה משנה, זה טיול חינם. איזה זין.

ביום שני הייתי בשקם לילה, וכמעט כל בנות הבסיס התעלמו ממני, שזה די מדהים, זה כמו לקבל 200 בפסיכומטרי. יש לי סיפור די דוחה על התאווה שניבטה בפנים של אחת שראתה נייצ’ר ואלי, אבל אני חושב שאשים רק את התקציר לעיל פה. בן דיכא אותי עוד יותר בכך שהוא אמר לי ביום חמישי “היי, יש משהו ג’ינג’ית חדשה כאן בבסיס, אני תוהה האם רק להסתכל עליה מבחוץ ולא לעשות שום דבר או לא להסתכל עליה בכלל” שזה פחות או יותר המצב שלי.

יואו, איזה שיעמום זה להיות בקורס, תכלס אין לי שום דבר לכתוב עליו. כנראה שאני אסיים את זה כאן…

דרך אגב, נכנסתי לתקופת אבל כי נשבר לי העט, בבקשה אל תצחקו עליו, הוא לא יכול להיתלות בכלום עכשיו.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s