שובר שתיקה

פאקינג מולטי-ת’רדינג, אני רציתי לשמוע את הסאונדטראק של הסרט של סאותפארק בזמן שאני כותב, אבל אני לא באמת יכול. אז אחרי שהבנתי שמאז שאין לי חיים אני לא יכול לכתוב בכל שבוע, לא הצלחתי לגרום לעצמי לכתוב עוד פעם. אבל עכשיו אני כותב כי אני חושב שיצטברו מספיק דברים וכי עברתי את המשבר העיקרי של הזמן הקרוב.

אני לא יודע על מה לכתוב, אז אני חושב להתחיל מהתחלה. לפני שלושה שבועות, כמעט ארבעה, היה לי פאשלה בנוגע לחדר של אחת הבנות בקורס, ומאז אנחנו לא יוצאים מזה. למרות שיעל אמרה לי שזה יעבור עוד פעם ועוד פעם, זה לא עבר, וכך עירבתי גורמים שהלכו ועלו בדרגה. זה לא משנה מה עשיתי, הכל נגמר בבכי. בהתחלה ניסיתי להרגיע, לנחם, לדבר, אבל שום דבר לא עזר לי. כל השיחות וכל הדברים לא עבדו, אז בתכלס הרמתי ידיים, אם היא רוצה לבכות למישהו, זה לא יהיה אני, ולי לא יהיה אכפת מזה, חוץ מזה שהבכי לא נגמר אז זה כן משנה. העניין התחיל לאחר תקופה ארוכה של עייפות וקושי בעבודה הרצופה מול הקורס ומעוד דברים שעברו עליי במדור, ואז זה הגיע, והיה בבירור אמירה ממנה שלא מתייחסים אליה בקורס. הדבר הזה נגע לי בנקודה מאוד רגישה, ומאז קשה לי לפעול מולה. מאז כל פעם שאני מגיע לבסיס אני מרגיש רע, וכל פעם שאני קם בבוקר אני מרגיש רע, כי כל פעם שאני מגיע למדור אני צריך להתמודד עם עוד התקפי בכי על כל דבר שאני אומר, ושיחות על מה צריך לעשות בנוגע לזה. אז כמו שאמרתי אני מנסה לעשות לחינוך ולאבהות שלה אאוטסורסינג בהצעתו של ראש המדור, אבל עדיין חושבים שאני צריך להתעניין בכל הנושא הזה, ומצידי היא פשוט לא מעניינת אותי. לא מעניין אותי אם נגדיר שעות הפסקה מסודרות או לא. בכללי אני לא ציפיתי לזה בכלל, בכל הקורסים הקודמים האנשים ידעו לעבוד בלי שיצטרכו לדחוף אותם ולדבר איתם עשרות פעמים במהלך שלושה שבועות רצופים, היה ברור שצריך פשוט ללמד אותם דברים מסוימים בגלל שהם הלכו למקומות לא נכונים, או למלא להם את הזמן בזמן שהאחרים מסיימים את התרגיל, ואז התפקיד הוא נטו הוראה עם קצת בירוקרטיה, ואני רציתי את ההוראה. ברגע שמדברים איתי על להחזיק אנשים חזק אני מרגיש כמו מפקד, וזה בדיוק מה שלא רציתי להיות כשנכנסתי לתפקיד הזה. אני ממש מתוסכל מזה, ובעיקר בגלל תחושת העייםות התמידית שנפלה עליי בשל זה שלא כתבתי, העדפתי לעשות דברים שאני יודע להתמודד איתם ואני יודע על מי להתעצבן כמו לכתוב תוכנה, או יותר נכון להיאבק בתכנות הדפוקות של Android כדי לעשות דברים פשוטים. בסוף הצלחתי. חוץ ממנה יש בעיות אחרות בקורס, אבל הן פשוט נבלעות בחור השחור הזה של הבעיות. אולי אנחנו במגמת עלייה, אבל אני לא מרגיש שמבחינתי אוכל לצאת מזה. למזלי המדור נרתם לעזרתי, אז זה טוב. יש שיתייאשו כבר לגמרי, אני מאמין שאפשר עוד לתקן.

חוץ מזה אני כבר יכול לנהוג למקומות לבד, וזה נחמד כי כבר לקחתי את האוטו לקריית חיים פעם אחת, וגם לעפולה. גיליתי שכשאתה יוצא לסידורים בעפולה אתה יכול לדעת רק את השעה בה אתה מתחיל, ולא את השעה בה תסיים. אני עוד מפחד שאני ארדם על הכביש, בעיקר בנסיעות שמרגישות לי עדיין ארוכות, כשאנשים אחרים אמרו לי שזה בקטנה, בני זונות. לפחות פוקסי מוכן להקשיב לסיפורי ההתפסטנויות שלי על הכביש, על אף שבשבילי זה נשמע כמו סיפורי טירונות שאני לא יכול לשמוע, הוא אומר שזה אך הגיוני שאני חושש ליסוע במכונת הרג. אפרופו מכונות הרג, הלכתי למטווח לפני שבועיים, ונזכרתי כמה שאני לא יכול לסבול את זה. הפעם באמת הייתי בטוח שמישהו יירה לי בראש, בניגוד לפעמים הקודמות שהייתי בטוח שמישהו יירה לי בראש. ברגע שנגמר המטווח ברחתי משם. היה נורא. מה גם שכשיצאתי הייתי צריך לשמוע עוד עצות על מה לעשות עם הפיסטה ההיא.

בשבוע שעבר קבעתי עם איתי להיפגש בחיפה, אבל אחרי שחזרתי מקריית חיים לא היה לי כח אז ביטלתי, אבל עד אז איתי הזמין עוד אנשים, אז גם בר התקשרה אליי להגיד שאני לא בא לדברים ואין לי כח אף פעם. אז עכשיו גם זה מעיק עליי. ביום חמישי הייתי צריך להחליף מישהו בשקם לילה, כי הוא רצה ללכת להופעה של שלמה ארצי ואף אחד אחר לא יכל ולי לא היה משהו יותר טוב לענות לו, אז הסכמתי. שעה אחר כך שלמה שולח על מפגש הרצאות קצרות שהוא מארגן בחמישי, ואז כבר התחלתי לקלל את כולם. אז חשבתי האם ליסוע אליו אחרי השקם לילה ולהגיע ממש מאוחר אחרי שבוע מעייף, והחלטתי לוותר ונסעתי הביתה. אבל זה היה ממש מתסכל כבר.

אני ופוקסי ממשיכים לראות פול מטאל אלכמיסט, זו סדרה ממש טובה שאני מאוד ממליץ עליה. אחרי שהתפסטנו הרבה עם דיוידי נייד שפוקסי הביא ולא עבדו לו הכפתורים וכל מיני שיט כזה, פוקסי הביא מחשב נייד מתפקד עד כדי ווינדוס 8. אז מצד אחד זה נחמד כי יש הרבה פונקציות שאין בדיוידי, כמו היכולת להשתמש בVLC ולהחליף את השפה בקובץ הMKV שמתנגן, אבל מצד שני אני קצת מפחד לגבי לאן נגיע כשיש מחשב כזה שהוא כל כך נגיש, זה נראה כאילו עוד יותר לא נצא לדברים לאחר מכן. על אף כל זאת, ביום שני הלכתי לשחק קאטאן עם קבוצת אנשים, אבל מסתבר שזה נמשך אחרי 12 אז נטשתי בתקופה חסרת אנשים, וכשלי לא היה כבר סיכוי איזה 50 תורות.

יש לי משהו שאני רוצה לדון בו לגבי פול מטאל אלכמיסט. באנימה יש נערה בגיל 15, שבהתחלה צוירה כאילו יש לה חזה של בת 15 ממוצעת, ואני חשבתי שיש בזה הרבה אומץ, כי היא באמת לא הייתה צריכה להיות בחורה יותר מדי סקסית. אז נכון הייתה לה חצאית מיני קסומה שמכל זווית שלא הסתכלו עליה היא כיסתה הכל, וזה יכול להיות עוד הגיוני בתרבות היפנית. באמת שהערכתי את הדבר הזה וחשבתי שזו החלטה שצריכה להילקח ביותר סדרות אנימה, כי זה צייר את הדמות נכון. פרק 30, עברנו למשהו שהוא כמו עונה שלישית, ובום, חזה ענק. וזו הייתה פשוט אכזבה. מבחינתי זה הפך את הסדרה בראש שלי מסדרה אמיצה שמנהלת סיפור מגניב וחכם, לסדרה שנכנעת למעריצים הגבריים שלה, על אף שזה פוגע בה. חוץ מזה שהסיפור נהיה הרבה פחות מעניין אחרי שנחשפו דברים, והעולם הרב צדדי שהיה בהתחלה הפך לדו צדדי. באסה.

חוץ מזה בסופשים עבדתי על לעשות אפליקציות לאנדרואיד, זה אמור להיות קל, אבל כמו כל דבר כזה זה הרבה יותר קשה ממה שזה אמור להיות. מה שאמור להיות, זה שאתה מוריד את הSDK המסריח שלהם ואז אתה יכול פשוט לקמפל דברים לדברים שעובדים באנדרואיד, אבל יש 3 SDK שצריך לקשר ביניהם הNative development kit מCpp לjava, הSDK מjava לapk שזה הקבצי התקנה של אנדרואיד, והJDK שהוא ג’אווה בכללי. חוץ מזה, יש מערכת Build שהיא נפרדת מכל זה שנקראת GRADLE, וכמובן שלא יתנו דוגמאות שמקשרות בין כל אלה, אז ברגע שמשהו נכשל אתה לא יודע מי אשם בזה, חוץ ממך שהתחיל את כל זה. אז במשך 2 סופשים נלחמתי מלחמות חורמה עם כל הSDK-ים האלה, עד שהצלחתי להפעיל רק את הדוגמה שלהם, כוס אמא שלהם. בסופש השלישי כבר הלך יותר טוב והצלחתי להפעיל את תוכנה שלי (כמובן שזה לקח עוד יום) ולקבל קלט של טאץ’, שזה היה הרבה יותר קל כבר. כעת, כל מה שנשאר לי זה פשוט ליצור תוכניות, וכמה קשה זה הולך להיות? הא וסאונד, שכחתי את זה, אבל אני בדרך כלל לא עושה משחקים עם סאונד, למרות שאני יודע שזה קריטי, אז בינתיים אני בסדר.

זהו, אני מקווה שהשעה וחצי האלה של כתיבה היו מועילות, תהנו בשבוע הקרוב.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s